אופק לתקשורת הערבית: מאמרו של הפובליציסט אליאס חרפוש "פחד - הגורם האלקטורלי הדומיננטי במערב"

כפי שפורסם באתר וואללה דעות בתאריך 1.8.2016, במסגרת פרויקט אופק לתקשורת הערבית.

 

הפחד האוחז בציבור הפך להיות הגורם האלקטורלי הדומיננטי באירופה ובארצות הברית, בעל השפעה קריטית בקלפי. הפחד הזה קיים בין אם הוא נובע מרוצח מתועב המבצע מסע טבח פרטי בקניון, כפי שקרה לאחרונה במינכן, ובין אם מרשת נפשעת המארגנת פיגוע בפריז, בריסל או ניס. כך או כך, פחדיו של האזרח האירופי מנוסע שחום עור היושב לידו ברכבת, או מאדם מזוקן שנכנס לבית הקפה השכונתי, כבר החלו לחולל תנועות משמעותיות בדעת הקהל, בואכה דרישה להגברת הבידוד וסגירת כל הפתחים, השערים והחלונות.

באקלים שכזה, ההיגיון משותק כליל ונראה כי דרך הדיאלוג חדלה להוות פתרון יעיל. הרגשות משתלטים על ההתנהגות ועל קבלת ההחלטות, והם שדוחפים לחזית מנהיגים היודעים לפרוט עליהם. בכירי מערכות הביטחון יכולים לנסות למתן את השפעות ההלם על אזרחיהם, ולומר כי העבריין היה מעורער בנפש או שהוא פעל לבדו וללא הנחיה פוליטית או דתית, אבל חוסר האמון באמצעי הביטחון, והחשש מתווי פנים זרים או ממבטא חריג הפכו למחוללים האמיתיים של תגובות אזרחי המערב.

 

הפחד יוביל את טראמפ לבית הלבן

באקלים שכזה, אין זה מוזר עוד שאדם כמו דונלד טראמפ, שאין בו תכונה מנהיגותית אחת זולת היכולת לעורר רגשות גזעניים, יזכה במחיאות כפיים ובקריאות עידוד בוועידת המפלגה הרפובליקנית. אין זה מפליא גם שאדם כמו בוריס ג'ונסון מונה לתפקיד שר החוץ של בריטניה בזכות ה"תהילה" שקנה לעצמו כשעורר חרדות בלבבות הבריטים, והאנגלים בפרט, מפני מתקפת המהגרים ממדינות האיחוד האירופי, או  של הפליטים ממדינות המזרח התיכון על משרותיהם, בתי הספר של ילדיהם ומיטות בתי החולים שלהם.

לא אהיה מופתע גם אם נראה בשנה הבאה את מרין לה פן, מנהיגת "החזית הלאומית" בצרפת, מעפילה לסיבוב השני של הבחירות לנשיאות, ואולי אף נכנסת לארמון האליזה כאישה הראשונה בתפקיד נשיאת הרפובליקה. גם לא אם נראה את אנגלה מרקל מפסידה בבחירות בגרמניה אחרי שהזמינה בפומבי מיליון פליטים לארצה.

"אמריקה במקום הראשון" הייתה סיסמתו של טראמפ בוועידה שבה הוכתר כמועמד הרפובליקני לנשיאות. משמעות הדברים היא עוד ועוד בדלנות. הסיסמה הזו מתיימרת להשיב את הביטחון לרחובות ארצות הברית. "הפשעים והאלימות המאיימים על ארצנו יגיעו לקיצם בקרוב, ואני מתכוון בקרוב מאוד. ב-20 בינואר 2017 (היום בו יעזוב אובמה את תפקידו) יוחזר לנו הביטחון", אמר.

תחת אותן סיסמאות נכנסו וניצחו גם תומכי ה"ברקזיט" בבריטניה. הם ניהלו קמפיין בהצלחה מסחררת, תוך שהם מוכרים לציבור אשליות והבטחות חלולות. בבריטניה, כמו בצרפת ובגרמניה, משחק הפחד תפקיד מכריע בהחלטות גורליות, לרבות אלו האלקטורליות. כך גם המצב בארצות הברית, "מנהיגת העולם החופשי", ולכן לא יהיה זה מפתיע אם נתעורר ב-9 בנובמבר ונמצא עצמנו עם טראמפ בדרכו לבית הלבן.

 

המתונים הם קורבנות הקיצונים

להצטופפות המערבית הזאת מאחורי גבם של מנהיגים פופוליסטיים עלולה להיות השפעה שלילית ביותר על התדמית הליברלית שעמי המערב מבקשים לשוות לעצמם. לנוכח גל הפחד הזה, מוצאים עצמם אלה שנותר להם היגיון בריא ללא כלים סבירים להגן על עמדותיהם. בזירה נותרו כעת רק הקיצונים מכאן ומכאן, המשרתים זה את זה בנאמנות. מצד אחד, גורמים המזינים את הפחדים הללו, בין אם הם אנשי דאעש, "זאבים בודדים" או אנשים זועמים ונוטפי-שנאה; מצד שני, פוליטיקאים המבקשים להרוויח מן המציאות רוויית הדאגות הביטחוניות כדי לזכות בתמיכה, גם אם הדבר בא על חשבון הערכים שהחברות המערביות היו חלוצות בקידומם.

הקורבנות הנוספים של המציאות הזאת הן קבוצות המהגרים שהגיעו מתוך הטלטלות והאסונות שפקדו את החברות הערביות והאסלאמיות, ומבקשות למצוא במדינות המערב הזדמנות לשיפור תנאי המחיה שלהם ועתיד לבניהם. לנוכח גל הפחד המתגבר והרגשות המתעצמים וחסרי הפרופורציה, ואל מול הפוליטיקאים הפועלים תחת הסיסמה "ארצי במקום הראשון", נדמה שגורלם של מהגרים אלה אבוד כעת לגמרי.

 

אליאס חרפוש הוא פובליציסט לבנוני. המאמר המלא התפרסם ביומון "אל-חיאת" הרואה אור בלונדון. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת, ובמסגרתו מתורגמות כתבות דעה מהעיתונים הערביים המובילים לאתר וואלה! NEWS. תרגם מערבית: עידן בריר