אופק לתקשורת הערבית: מאמרו של הפובליציסט בהא רחאל "המקל והגזר של ליברמן"

כפי שפורסם באתר וואלה - דעות בתאריך 28.8.2016 במסגרת פרויקט אופק לתקשורת הערבית.

 

"המקל והגזר" הוא שמה של התוכנית החדשה של אביגדור ליברמן, השר הקיצוני ביותר בממשלת נתניהו, שנכנס לאחרונה למשרד הביטחון. נדמה כי התוכנית זכתה לברכתו הישירה של בנימין נתניהו, של שרי ממשלתו ושל גורמים רבים מהימין הקיצוני בישראל. היא תחל בתקופת ניסיון של שנה ולאחריה תתקיים הערכה מקיפה שלה, אך בואו לא נלך סחור סחור אחר מקלות וגזרים, ונקרא למה שמתגלה לנגד עינינו בשמו: התוכנית עומדת להיות המסמר האחרון בארון המתים של תהליך השלום ושל אפשרות ההסדר בדרכי שלום שרבים עדיין משליכים עליו את יהבם.

הסיבה היא שהתוכנית מנציחה את מציאות הכיבוש. באופן לא מפתיע, היא דומה לתוכנית ישנה של אריאל שרון שנודעה בזמנו בשם "אגודות הכפרים". למעשה, מבחינת העקרונות וההיגיון, תוכנית ליברמן היא לא יותר משלוחה של תוכנית שרון. שתיהן נובעות מאותה חשיבה קיצונית, ולפיה יש לעבוד אך ורק עם תושבים מקומיים ולמחוק לחלוטין את הזהות הלאומית הפלסטינית ואת נציגיה. הדבר נעשה, אם כן, מתוך שאיפה לחסל את הרשות הפלסטינית, לפרק את מוסדותיה ולבטל את החתירה לעבר מדינה פלסטינית עצמאית וריבונית כקבוע בהחלטות הבינלאומיות ובכל ההסכמים וההבנות הבינלאומיות.

 

עוד ניסיון להוריד את הפלסטינים על ברכיהם

התוכנית מהווה את קציר הימים הראשונים של ליברמן בתפקיד וכפי שהדברים נראים, היא מייצגת מחנה גדול. "המקל והגזר" זוכה להתעניינות רבה בישראל וכן לתמיכה של כל הגורמים המעוניינים להנציח את מציאות הכיבוש והמתנגדים לחיים משותפים ולשלום, כמו גם לפתרון על בסיס פיוס והשבת זכויות. במילים אחרות, זוהי תוכנית קיצונית שמטרתה - בהמשך לעקרונות ההתנחלות הישראלית - לקבוע עובדות בשטח.

ליברמן חשף כך את פניה האמיתיות של ישראל. התוכנית מבוססת על הנצחה דה-פקטו של הכיבוש והתעלמות מהמאוויים והשאיפות הלאומיות הפלסטיניות - עקרונות המוכיחים שאין פרטנר בצד הישראלי. תובנה זו אינה חדשה לקהילה הבינלאומית ואפילו לא לאמריקנים אוהדי ישראל. גם אלה וגם אלה לא מוקסמים מהתוכנית כי הם מכירים את המציאות. שם, על קרקע המציאות, הפלסטינים מתמודדים עם עוד ועוד תוכניות לבניית מאחזים והתנחלויות שהולכות ומתרחבות, עם הפקעת אדמות מבעליהן הפלסטינים וגירושם, עם תוכניות ייהוד מאורגנות בירושלים, עם שינוי סטטוס-קוו ברחבת מסגד אל-אקצא – המתבטאים בתוקפנות ישראלית וכניסות יומיומיות של מתנחלים ואנשי ביטחון ישראלים למקום – עם הריסות בתים, ענישה קולקטיבית, הרג בדם קר ומדיניות דיכוי ומצור על חיי האזרחים הפלסטינים. ועוד ועוד ועוד.

הפלסטינים חיים תחת כיבוש, זוהי שגרת החיים שלהם. תוכנית ליברמן מבקשת רק להנציח זאת. הלך המחשבה שאותו מבטא השר בבוטות רבה מבוסס על השפלה ועל פעולה ישירה מול תושבים פרטיים ולא מול הפלסטינים כקולקטיב, כעם בעל זכות לחיים ולחירות, ולחיים ללא כיבוש.

בשל כל אלו, תוכנית "המקל והגזר" נידונה לכישלון ודאי. אין על כך כל מחלוקת. מדובר בעוד ניסיון להוריד את הפלסטינים על ברכיהם ולשכנעם לוותר על שלום, חירות, מדינה, זהות לאומית, סוף לכיבוש וצדק. כמו ניסיונות קודמים, גם תוכנית זו נדונה לכישלון. זוהי תוכנית מורעלת שעל ההנהגה הפלסטינית ועל כל התנועות הפלסטינית להצביע עליה ככזו, ולהכריז על אסטרטגיה ראויה כדי להתמודד עימה. אם ההנהגה לא תעשה זאת, יעשה זאת העם, ובכך ייסתם הגולל על התוכנית המעוותת.

התוכנית היא המסמר האחרון שיתקע הכיבוש בארון המתים של תהליך השלום, אבל לא רק פעולה פלסטינית נדרשת כדי להתמודד עם הנצחת הכיבוש שהיא "מציעה". אם הציבור הישראלי אינו רוצה בה, ואינו רוצה בכיבוש, עליו לדחות אותה בשאט נפש, לסלק את הממשלה הקיצונית הזו, המאמינה בהפחדה וטרור, ויפה שעה אחת קודם.

 

בהא רחאל הוא פובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל-קודס", העיתון הפלסטיני הנפוץ ביותר בשטחי הרשות. המאמר תורגם לעברית כחלק ממיזם משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת במסגרתו מתורגמות כתבות דעה מהעיתונים הערביים המובילים לאתר וואלה! NEWS. מערבית: עידן בריר