אופק לתקשורת הערבית: מאמרו של הפובליציסט צאדק אל-שאפעי "כן לדמוקרטיה, לא לארדואן"

כפי שפורסם בידיעות אחרונות / ynet חדשות בתאריך 27.7.2016, במסגרת פרויקט אופק לתקשורת הערבית.

 

ברור שעמדת ההמון, שתאמה את עמדת כל המפלגות בטורקיה, מהקואליציה ומהאופוזיציה, כמו גם כוחות רבים נוספים בחברה האזרחית, הם שהכשילו בראש ובראשונה את ניסיון ההפיכה הצבאית בטורקיה לפני כשבועיים. ברור גם שההמון לא ביקש להגן על הנשיא ארדואן ומפלגתו אלא על הדמוקרטיה הטורקית ועל שלטון החוק והביע התנגדות לשלטון הצבא ולחזרתן של ההפיכות הצבאיות. זה גם היה הבסיס לעמדתן של רוב מדינות האזור והמעצמות, מלבד אולי חלק מהכוחות האיסלאמיסטיים.

תמיכת ההמון בדמוקרטיה הטורקית יכולה אפוא להסביר מדוע ההפיכה לא צלחה. אך על מה מעידים צעדי המשטר מאז? בעיניי הם מעידים על ניגודים פנימיים בהתנהלותה ובהתפתחותה של מפלגת השלטון, "מפלגת הצדק והפיתוח", כפי שאציג להלן.

השלב הראשון בפועלה של המפלגה נמשך כתשע שנים. במהלכו נרשמו הישגים כלכליים וחברתיים גדולים למדינה ולאזרח, ללא צורך במשענת דתית־איסלאמית או בהתערבות קיצונית בחיי האזרחים. בתקופה זו עלתה קרנה של טורקיה ומעמדה באזור התחזק, ובשיאה החל ארדואן להיתפס בעולם הערבי כמנהיג לאומי ומודל לחיקוי.

בשלב השני, שהחל בתקופת עליית "האחים המוסלמים" במצרים ב־2011, השתכנעה מפלגתו של ארדואן כי התחזקות "האחים" באזור מאפשרת לה להצהיר בגלוי על זהותה ומטרותיה. מגמות חדשות החלו לצוץ: שאיפה להשתלטות טוטלית על המערכת הפוליטית, קידום שלטון יחיד ושאיפות אזוריות חדשות, לרבות התערבות ישירה בענייני מדינות אחרות באזור. מגמות אלו לא רק שלא נבלמו עם נפילת שלטון מורסי במצרים אלא אף התחזקו, וטורקיה מיצבה את עצמה כמרכז אזורי של תנועות איסלאמיות.

הבנה של תהליכים אלה יכולה להסביר את הניגוד בין כישלון ניסיון ההפיכה והגנת הרוב על הדמוקרטיה לבין הצעדים שנוקט ארדואן, בהם התעצמות מסע הטיהורים. עד כה נאסרו, הושעו או פוטרו כ־50 אלף אנשי צבא, משטרה, משפט, אקדמיה, חינוך ועוד. צעדים אלה, לצד ההכרזה על מצב חירום והקפאה זמנית של שיתוף הפעולה עם האמנה האירופית לזכויות אדם, נעשו בלא שהוקדש די זמן לחקירה ולבדיקה של ניסיון ההפיכה והעומדים מאחוריו, ולפיכך הם מחזקים את החשד כי ארדואן תיכנן מראש את מסע הטיהורים הזה, שמהווה חלק מ"השלב השני" שצוין לעיל.

ארדואן ומפלגתו מבקשים לטהר את מוסדות המדינה ומנגנוניה מכל מתנגד, כולל איסלאמיסטים ושותפים לשעבר. כל הסימנים מראים שרצון עמוק לחסל חשבונות עם הכוחות שארדואן ומפלגתו רואים בהם אופוזיציה הוא הסיבה למסע הטיהורים הנוכחי; כל הסימנים מראים שדרכו של ארדואן לטפל בחילוקי דעות רחוקה מאוד מלתרום לחיזוק הדמוקרטיה; וכל הסימנים מראים שהמגמות האנטי־דמוקרטיות, שלא לומר "סולטניות", שהיו הגורם המרכזי לניסיון ההפיכה, רק הולכות ומתחזקות.

 

הכותב הוא פובליציסט פלסטיני. המאמר המלא התפרסם בעיתון "אל־איאם" הרואה אור ברמאללה ותורגם לעברית במסגרת "אופק לתקשורת הערבית", פרויקט משותף למכון ון ליר בירושלים ולמרכז אעלאם בנצרת. מערבית: אריה גוס.