תכנון אסטרטגי בחינוך

היוזמה התקיימה בשנים 2006–2013 ופעלה להגשמת החזון של הקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך, שרבים הדגישו ומדגישים את חשיבות הקמתו לעיצוב מדיניות חינוך בישראל ואת חסרונו הבולט בה.

היוזמה התקיימה בשנים 2006–2013 ופעלה להגשמת החזון של הקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך, שרבים הדגישו ומדגישים את חשיבות הקמתו לעיצוב מדיניות חינוך בישראל ואת חסרונו הבולט בה.

במשך שבע שנות קיומה פעלה היוזמה להקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך לגיבוש כיווני חשיבה בנושא החינוך ולמיקוד תשומת הלב הציבורית בתהליכים המתרחשים על קו התפר שבין מערכת החינוך לבין המערכת הפוליטית והמערכת החברתית בישראל. פעילות התחום הייתה מגוונת וייצגה מכלול רחב של חשיבה עכשווית ועדכנית בנושאי חינוך תיאורטיים ומעשיים כאחד.

בשל סיבות תקציביות הוחלט לצמצם במידה ניכרת את הפעילות, ולהפסיק את המאמצים להקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך. עם זאת המכון יחתור לזהות אפיקי פעולה חדשים בנושא החינוך.

 

היוזמה להקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך: סיפור הקמה, פעילות וצמצומה

מכון ון ליר בירושלים עסק בנושאי חינוך שנים רבות, בעיקר בחינוך לדמוקרטיה ולאזרחות ובחינוך יהודי, וכמו כן הוקמו בו כמה קבוצות מחקר בנושא החינוך שאף הניבו ספרים חשובים כמו לקראת מהפכה חינוכית (2006). בקיץ 2006 הקימו פרופ' דן ענבר וגב' נורית הרמן-אלמוזנינו את היוזמה להקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך.

 

הפעילות בתחום התבססה על קבוצות דיון וחשיבה בסוגיות מרכזיות בחינוך: תפקיד המורה ומעמדו; ארוס אינטלקטואלי; רגולציה בחינוך; חשיבה חוצת דיסציפלינות; מוטיבציה של מורים במערכת החינוך הערבית; מעמד הדעת וארגון הידע; היררכיה בחינוך; חינוך והחברה האזרחית; אוטונומיה חינוכית ועוד. פעילות קבוצות הדיון והמחקר הניבו ניירות מדיניות רבים בעלי השפעה ובראשם בחינות בגרות; חטיבות הביניים בישראל; מעורבותם של ארגוני המגזר השלישי במערכת החינוך, וחינוך לאזרחות, לדמוקרטיה ולחיים משותפים.

 

בשנה הראשונה להקמת היוזמה (בימי שביתת המורים הגדולה) הגיעו קבוצות מובילות של מורים אקטיביסטים למכון ון ליר בירושלים במטרה לגבש לעצמם תפיסת עולם על בסיס דיונים עם חוקרים ומחנכים בכירים. חברים מקבוצה זו הוסיפו להשתתף במגוון פעילויות והעשירו את החשיבה בפרויקטים השונים.

בשנים שלאחר מכן הלכה והתמקדה הפעילות בשאלה של מדיניות חינוך והדרכים ליישמהּ. מתוך כך החל להסתמן החסך בחשיבה אסטרטגית בחינוך בישראל. הבנה זו הולידה את כנס ון ליר הבין-לאומי לחינוך. הכנס הראשון, שהתקיים בשנת 2009, היה הראשון מסוגו בעולם ועסק בנושא "מחזון ומדיניות לביצוע". בחירת הנושא התבססה על ההנחה שהשאלות שמעסיקות רבים ממנהיגי מערכות חינוך בעולם אמנם באות לידי ביטוי שונה בכל מדינה ומדינה, אך בעיקרן הן בעלות מאפיינים דומים ולכן יש טעם רב בדיון בין-לאומי בהן.

לכנס הגיעו חוקרי חינוך בכירים מהארץ ומהעולם, בהם אורח הכבוד סר מייקל ברבר מחברת מקינזי  – בעבר יועץ ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר לענייני חינוך, וכן מנכ"לי משרדי חינוך ממדינות שונות. מנכ"לים אלו אמנם נפגשים לעתים בכנסים ובישיבות של מדינות OECD, אך נראה שמסגרות ממין זה אינן מאפשרות שיח מקצועי בין בעלי התפקידים. לעומתן, המפגש בכנס ון ליר לחינוך הוקדש במיוחד ליצירת פורום של שיח מקצועי בין-לאומי שכזה. בכנס התקיימו דיונים מעמיקים במכשלות המפריעות לביצוע מדיניות החינוך ולתרגומה לפעולה, ובביטוי של בעיות אלו במדינות ובתרבויות ארגוניות שונות. בסיום הכנס הוכרז על רעיון הקמת המרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך, ולאחריו גובשה תוכנית חומש.

כשנה וחצי לאחר הכנס הראשון ובעקבות הרעיונות שעלו בו התקיים כנס ון ליר השני לחינוך, שעסק בנושא "מדיניות מורים והוראה". לכנס זה הוזמנו מורים מכל העולם, ובמקביל לסדנת מנכ"לים התקיימה בו גם סדנת מורים בין-לאומית (בהשתתפות מורים ישראלים). בשתי הסדנאות – סדנת המורים וסדנת המנכ"לים – התפתח דיון פורה ויוצא דופן ונוצרה הזדמנות ייחודית למפגש בין מתווי המדיניות (המנכ"לים) לבין מיישמיהּ (המורים). גם הפעם הוזמנו לכנס אישים בכירים בעולם החינוך, בהם פרופ' אנדריאס שלייכר, יועץ מיוחד למדיניות בחינוך של מזכ"ל OECD, ופרופ' בריאן רואן מאוניברסיטת מישיגן.

דיוני הכנס השני הולידו את נושא כנס ון ליר השלישי לחינוך, "מרגולציה לאמון", שהתקיים בשנת 2012. בפעם זו, מלבד מנכ"לים של משרדי חינוך ומורים הוזמנו גם מנהלי בתי ספר מרחבי העולם. אליהם הצטרפו גם חוקרים מן השורה הראשונה שזה להם הביקור הראשון בישראל, כמו פרופ' רובין אלכסנדר מאוניברסיטת קיימברידג'.

שלושת הכנסים התאפיינו במבנה ייחודי וראשון מסוגו: סדנאות נפרדות לבעלי תפקיד מסוים (מורים, מנהלי בתי ספר, מנכ"לים) ולאחריהן סדנאות מעורבות. הדיאלוג בין בעלי התפקידים השונים היה חסר תקדים ופורה ביותר. אנשי האקדמיה שהשתתפו בכנסים – בהם בכירי חוקרי החינוך בעולם – מילאו בהם תפקיד מרכזי, הן בהשתתפות פעילה והן בניתוח הדיונים ובהמשגתם. את כל הסדנאות הנחו אנשי חינוך ואקדמיה ישראלים מן השורה הראשונה, החל בנשיא האוניברסיטה העברית לשעבר פרופ' חנוך גוטפרוינד ובנשיאת קרן מנדל דאז ד"ר ורדה שיפר, וכלה במנהלת בית הספר העל-יסודי בקבוצת יבנה גב' שרה עברון. עוד רבים וטובים לקחו חלק נכבד בפעילות ומלבד איכות הכנסים, נראה שנוצרה בהם אווירה ייחודית ורצון של כל המשתתפים להעמיק ולתרום ככל האפשר.

לצד כנס ון ליר לחינוך פעלה היוזמה להקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך עוד בשני אפיקים. האחד הוא כתיבת מחקרים וניירות מדיניות בנושאים שונים: תפקיד המורה בתחילת המאה ה-21; הכשרות מורים אלטרנטיביות בישראל; מדיניות הערכת מורים; המדינה ואיגודי מורים בצומתי שינוי מדיניות; הסדרה מחודשת של היחסים בין הרשויות המקומיות למשרד החינוך וכן בונים אמון במערכת החינוך בישראל. אפיק הפעולה השני היה סדנאות מעמיקות ללימוד המושגים בהם עוסקים מחקרים וניירות מדיניות אלו. ומשמעותם לעיצוב מדיניות חינוך. בסדנאות אלו השתתפו בעלי תפקידים בכירים במשרד החינוך, קבוצות מורים שביקשו לעסוק במדיניות חינוך וכן בעלי תפקידים מרכזיים בחינוך בשלטון המקומי. בעקבות סדנאות אלו התברר כי מושג האמון שעמד על הפרק בכנס ון ליר השלישי לחינוך החל לחלחל לשיח החינוכי בישראל, לפחות ברמה הרטורית.

 

נוסף על שני אפיקים אלו עסק תחום החינוך במכון ון ליר בירושלים במעורבות חינוכית והפעיל פרויקטים בנושאי חינוך מגוונים: הפסיפס האנושי בירושלים; ערכי היהדות והדמוקרטיה במעשה החינוכי; חינוך חברתי בלמידה פעילה; זהות יהודית מגוונת במערכת חינוכית משותפת; השתלמות מורים במחקר; יועצים חינוכיים בחינוך התורני ועוד. ברבות השנים נוצר מאגר לא מבוטל של מסמכים – מאמרים, ניירות עמדה וטיוטות  – אשר נכתבו בידי מחברים מהארץ ומהעולם שנטלו חלק בפעילות הענפה. נוסף על אלו התפרסמו במסגרת תחום החינוך במכון ון ליר בירושלים לא מעט ספרים, כגון: מקצועות לימוד במבחן: חלופות להוראה הקונבנציונלית בבית הספר (2006), משבר ההוראה: לקראת הכשרת מורים מתוקנת (2008), וספרים נוספים נכתבים בימים אלה ועתידים לראות אור.

באפריל 2013 קיימה היוזמה סמינר בין-לאומי כדי לדון במרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך המתוכנן ולהתוות את דרכו. לסמינר הוזמנו נציגים של מרכזים בולטים בעולם למחקר בתחום החינוך (כמו PACE, Rand ו- Brookings), חוקרים בכירים – שחלקם השתתפו בשנים הקודמות בכנסי ון ליר לחינוך ולחלקם, כמו פרופ' אלן לוק, מאוניברסיטת קווינסלנד, הייתה זו הפעם הראשונה בישראל – וכן אישים בכירים בציבור הישראלי שהביעו תמיכה ברעיון. בסמינר הובהרו ההבדלים בין חשיבה אסטרטגית, עיצוב מדיניות ותכנון אסטרטגי וכן נדונו לעומקן שאלות באשר למבנה המרכז, דרכי הפעלתו, יכולת ההשפעה שלו וכדומה. הסמינר נחל הצלחה גדולה ורבים מאורחיו הבולטים הביעו רצון לקחת חלק פעיל בהקמת מוסד ממלכתי נדרש זה.

 

באוגוסט 2013, עקב שיקולים כלכליים, צומצמה הפעילות היוזמה והופסקה הפעילות להקמת המרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך. עם זאת, לא מן הנמנע שגוף מעין זה יקום ביום מן הימים. התקווה היא שהידע, התובנות והקשרים שפותחו במסגרת היוזמה להקמת מרכז לחשיבה אסטרטגית בחינוך יעמדו לרשות גוף שכזה לכשיקום.