משפחות בישראל בעידן האינדיבידואליזציה: מגדר, דת, לאומיות וזכויות אדם

שנות פעילות: 2011 - 2017

סטטוס:

פעילה
משתתפים: 

ד"ר קרן אבהר, עפרה אור, ארי אנגלברג, ד"ר חוה אפלמן, ד"ר גדי בן עזר, ד"ר דפנה הלפרין, ד"ר ענת הרבסט, ד"ר סימה זלצברג, ד"ר אחמד חליחל, ד"ר צבי טריגר, ד"ר לליב כהן-ישראלי, ד"ר מילי מאס, ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר טל מלר, פרופ' סלביה פוגל-ביזאוי, ד"ר שלי קרייצר-לוי, ד"ר רינה רוטלינגר-ריינר, ד"ר רינה שחר, ד"ר הילה שמיר, הדס תגרי

אחד התהליכים המשנים עד לבלי הכר את מוסד המשפחה כיום הוא תהליך האינדיבידואליזציה, המעמיד את הפרט במרכזו של מוסד עתיק יומין זה. המסגרות המשפחתיות שתפקידיהן וגבולותיהן הלגיטימיים נקבעו בעבר כך שישרתו את החברה ויבטיחו את המשכה הביולוגי והתרבותי, הופכות כיום למסגרות שבמרכזן עומד האינדיבידואל על צרכיו ורצונותיו, על מחויבויותיו וחובותיו. בה בעת, הודות לשינויים ערכיים-פוליטיים ולהישגים של הטכנולוגיה הרפואית, הפרט – בפעם הראשונה בתולדות האנושות – יכול להפריד בין נישואים, פריון, הורות ומשק בית בהתאם לרצונו האישי, אם האקלים התרבותי-חברתי מאפשר זאת. בעקבות כך תופעת הרווקוּת משתרשת, אולם מתגבשות גם מסגרות משפחתיות חדשות הזוכות בלגיטימציה חלקית או מלאה, כמו משפחות חד-הוריות, משפחות חד-מיניות, משפחות החיות בקוהביטציה (זוגרות) ומשפחות טרנס-לאומיות.

 
משפחות אלו, המוכרות בספרות בשם "המשפחות החדשות", מתקיימות לצד המשפחות הגרעיניות (המשפחות המודרניות הנורמטיביות) ולצד מסגרות משפחתיות מסורתיות יותר כמו המשפחות המורחבות – אותן משפחות רב-דוריות, מונוגמיות או פוליגמיות, שחבריהן חיים תחת קורת גג אחת. 
 
בישראל מתרחש תהליך דומה, ואולם שלא כמו בארצות הבתר-תעשייתיות האחרות וכמו בארצות מפותחות פחות מבחינה טכנולוגית, בישראל מוסד המשפחה נשאר מרכזי בחיי הפרט והכלל, והמשפחתיות המושתתת על אי-שוויון מגדרי מוסיפה להיות מאפיין מרכזי של החברה בישראל על כל מגזריה. 
 
קבוצת מחקר זו ממפה את התהליך המתרחש בישראל, כדי להרחיב את גופי הידע הקיימים ולהעשירם. כוונתה להפרות את הדיון האקדמי והציבורי בנושא המשפחה ולהבהיר את הקשר בין תהליך האינדיבידואליזציה של מוסד המשפחה בארץ לבין סוגיות כגון מגדר, לאומיות, דת, תרבות וזכויות אדם.