היררכיה בחינוך

שנות פעילות: 2011 - 2017

סטטוס:

לא פעילה
משתתפים: 

ד"ר תמי אייזנמן, מר נדב ברמן-שיפמן, פרופ' מלכה גורדצקי, ד"ר יהודית דנילוב, ד"ר היידי פלביאן, מר עודד ציפורי, ד"ר אריה קיזל, ד"ר מיכאל קלינגהופר, ד"ר שרה שדה, ד"ר ורד תמיר

 

המושג "היררכיה" הוא מאפיין מרכזי של השיח והחשיבה האנושית ומוטיב מרכזי בתיאור של הסדרים בהקשרים שונים של הפעולה האנושית. בתמצית, היררכיה משקפת יחסים א-סימטריים שעה שרכיבים המצויים בחלקים הגבוהים שלה שולטים על רכיבים המצויים בחלקים הנמוכים יותר. במערכות חברתיות, היררכיה מתארת חלוקה בלתי שוויונית של עוצמה. לצד מיקומן המרכזי של היררכיות בהסברה ובתיאורה של ההוויה האנושית, המושג והשתמעויותיו לסדר החברתי אינם חפים מביקורת. עיקר הביקורת נסובה סביב תרומתן של היררכיות ליצירת חוסר שוויון הגובל לעתים באפליה ובניצול של אלה המצויים ברמות הנמוכות של ההיררכיה. 
 
נשאלת אם כן השאלה – כיצד ייתכן שהאוריינטציה ההיררכית השנויה במחלוקת מצליחה לשמור על הגמוניה ולהוות תפיסה דומיננטית של ההתארגנות האנושית? מה הופך את התפיסה ההיררכית לברירת המחדל הטבעית להתארגנות של מסגרות, של מערכות ושל בני אדם? 
 
מטרת הפרויקט לפתח נקודת מבט חדשנית שתסייע בהבנת ההתנהגות החברתית והאנושית, מתוך התמקדות במושג ההיררכיה ובירור משמעויותיו בתחום החינוך. בתום עבודתה עתידה קבוצת המחקר להוציא ספר ובו שני שערים. הראשון יתחקה על איכויותיה המולדות של ההיררכיה; והשני יעסוק במשמעויותיה בתחום החינוך, בהיבטים ארגוניים ומבניים, בתהליכי ההוראה והלמידה, בתוכניות הלימודים וכדומה. הקבוצה נפגשת מדי חודש ודנה דיון ביקורתי בהצעות של חבריה. בסיום מפגשים אלו תתקיים עבודה אישית עם כל כותב על המאמר שהגיש.
 
קבצים מצורפים: