זמן יהודי – מעגלי הזמן והחיים

שנות פעילות: 2004 - 2005

סטטוס:

לא פעילה
משתתפים: 

יעל אורבייטו-נידם, סידרה אזרחי, רחל אליאור, אביגיל אנטמן, חיים באר, דרור בורשטיין, אמיר בנבג'י, יותם בנזימן, שרית בן שמחון-פלג, צבי בקרמן, עמוס גולדברג, זלי גורביץ', דורי דרדיקמן, אריאל הירשפלד, אביעד הכהן, אילנה המרמן, ורד ויניצקי, גלית חזן רוקם, יוסי טרנר, דוד ליברמן, ברברה מאייר, משה מאיר, סיון מלכין-מס, הגר סלומון, לוי ספקטר, דליה עופר, יהוידע עמיר, יוכי פישר, אהוד פראוור, חמוטל צמיר, מנואלה קונסוני, ג'רלד קרומר, רוביק רוזנטל, עינת רמון, נועה ששר

מאז ומתמיד היווה עיצובו של הזמן מוקד חשוב בגיבוש זהותם של יחידים ושל עמים. על פי הסיפור התנ"כי, גיבושה של "עדת ישראל" לכדי עם עצמאי בעקבות יציאת מצרים הייתה כרוכה בהגדרתו של זמן חדש ("החודש הזה לכם ראש חודשים", שמות יב, ב). כיום תהליך חינוכו של האדם היהודי הישראלי, החל מגן הילדים, מעוצב רובו ככולו סביב מושג הזמן. ואולם פיצולה הרעיוני של החברה הישראלית, וכן ריבוי הזרמים בתרבות היהודית בכללה, הופכים את שאלת עיצוב לוח השנה והמשמעות הניתנת לו לבעיה מרכזית החודרת עד לשורשי הזהות האישית, הקהילתית והלאומית. בדרך שבה אדם בוחר לציין מועדים מסוימים ולהתעלם מאחרים הוא מבטא את ערכיו, את אורחות חייו, את מה שחשוב בעבורו.

קבוצת המחקר על הזמן היהודי התמקדה בשנתה הראשונה בנושא "זיכרון ועצמאות", ובחנה את הקשר שבין מושג הזיכרון למושג הזמן מתוך הנחה כי לשניהם זיקה ישירה להגדרתנו העצמית כיהודים וכישראלים, ולתפיסת הקהילה וההשתייכות של כל אחד מאתנו. הספר משחקי זיכרון הוא פרי דיוני הקבוצה בשנה זו. 

השנה השנייה הוקדשה לנושא "יום הכיפורים ומושג הכפרה", ובמסגרת זו התמודדו חברי הקבוצה עם שאלות כדוגמת מהי כפרה; הכפרה במשנותיהם של הוגים יהודים ונוצרים; כפרה כתהליך אישי או ציבורי; מעשים שאין עליהם כפרה; הקשר בין תודעת האשמה בעקבות השואה לבין מושג הכפרה; מה בין כפרה לבין פיוס ועוד. מן השאלות הללו צומחות תשובות הנוגעות להבנת החברה היהודית והחברה הישראלית.