כתיבה מחדש: יהודי אתיופיה כותבים את סיפורם

שנות פעילות: 2016

סטטוס:

פעילה
משתתפים: 

דני אדמסו, קסה גטו, דוד מהרט, שולה מולה, יוני ראובן, שירה שטו, שרון שלום 

רציונל

רוב החוקרים העוסקים ביהודי אתיופיה אינם ממוצא אתיופי, ורוב המחקרים בתחום אינם מזוהים עם שיח ביקורתי. הפרספקטיבה הלא ביקורתית שעליה מושתת המחקר על יהודי אתיופיה מגבילה אותו וקובעת את אופיו כמחקר פולקלוריסטי, לוקלי וא-פוליטי, המנותק מהלכי רוח אוניברסליים ומשינויים לוקליים שעוברים על החברה האתיופית בישראל בפרט ועל החברה הישראלית בכלל.

אחד הביטויים הבולטים לתפיסה לא ביקורתית זו הוא ההגמוניה המוחלטת של הנרטיב הממסדי על העלייה מאתיופיה. נרטיב זה מוגבל לכמה סיפורי עלייה בודדים ובראשם העלייה דרך סודן, המכונה "מבצע משה". הוא זונח את נקודת מבטם של העולים עצמם, ומתעלם מחלקה של מדינת ישראל במותם של אלפים במחנות הפליטים בסודן בשעה שהמדינה התלבטה כיצד להתייחס לחלק זה של העם היהודי. הנרטיב הממסדי מתחיל בנקודת זמן מסוימת, שנועדה להעצים את חלקה של המדינה בקיבוץ הגלויות, ומעלים את ראשיתה של עליית יהודי אתיופיה, שקדמה בשנים רבות ל"מבצע משה". הוא מוצג כנרטיב יחיד ודוחק החוצה סיפורים אחרים שאינם משתלבים בו ואף סותרים אותו.

ביטוי נוסף לחלל הקיים במחקר האקדמי על העלייה מאתיופיה הוא היעדרו של שיח ביקורתי על גזענות כלפי שחורים בישראל. היעדרו של "גזע" בשיח האקדמי הופך כל מחקר על יוצאי אתיופיה לחסר ולחלקי, שכן עלייה זו שינתה את המרחב הישראלי שינוי משמעותי. היא העלתה שוב את השאלה מיהו יהודי והאירה מחדש שאלות על גבולות הצבע של החברה היהודית – שאלות שנותרו ללא מענה אקדמי.

 

פעילות הקבוצה

קבוצת המחקר נפגשת במכון ון ליר בירושלים אחת לחודש. בכל אחד מהמפגשים הראשונים שני משתתפים מציגים את נושאי המחקר שלהם, ובעקבות זאת מתנהל דיון. אחרי מפגשי ההיכרות הללו, שבהם הקבוצה מתגבשת הן רעיונית והן חברתית, המשתתפים עוברים להתמקד בנושאים שנבחרו, ועוסקים בהם במליאה ובקבוצות דיון קטנות.

הקבוצה מקווה ליצור תשתית לשיח החדש שמתחיל להתפתח, ולהנכיח אותו בציבור באמצעות כנס או אסופת מאמרים.