הר מירון עלה לכותרות לאחרונה בעקבות האסון שהתרחש בהילולת ל"ג בעומר, אסון שהעלה את השאלות האלו: כמה אנחנו יודעים על ההר ועל חשיבותו בימי שגרה עבור גורמים שונים בחברה הישראלית? כיצד נראית ההיערכות לקראת אירועי ל"ג בעומר בשנים האחרונות, ואיך היא נתפסה טרם האסון? מהו שורש המחלוקת הקניינית סביב ההר, והאם מדינת ישראל צריכה להפקיע את הקרקע?

בתאריך 20.7.21 ייערך במכון אירוע "מי הריבון במירון", וזו הזדמנות להזכיר את ההרצאות שערכנו במכון בשנת 2015, בשיתוף דעת המקום, בכנס בשם "מירון – למי היא שייכת?". הקונפליקטים והמושגים הקשורים בהר מירון נחקרו בהרצאות לעומקם – גם בימים שבהם לא כיכב ההר בראש מהדורות החדשות – והרצאות אלו נותנות כעת הזדמנות לחשוב על האירועים האחרונים מתוך ידע ושיקול דעת וממספר זוויות מבט חדשות. תוכלו לבחון אילו שאלות מועלות בעת אסון למול השאלות שעולות בשגרה, ומה משתנה (או לא משתנה) במחשבה שלנו על מקום מסוים כשההקשר שבו הוא מוזכר נעשה כה טעון.

המושב הראשון, "מירון – סוגיות וראשי פרקים" מציג את חשיבותו של הר מירון לאורך ההיסטוריה ומתאר את המתרחש על ההר בימים כתיקונם. פרופסור אלחנן ריינר דן בזיהויו של הר מירון כמקום קדוש כבר מהמאה החמישית לספירה, ומגולל את השינויים שהתחוללו בחגיגות ובאוכלוסיית העולים לרגל למירון לאורך השנים. פרופ' דורון בר סוקר את חגיגות ל"ג בעומר במירון בראשית שנות מדינת ישראל, בשנות החמישים והשישים של המאה העשרים. הרב שלמה שלוש, מנהל אתר רשב"י במירון, מספר מקרוב על הפעילות באתר בל"ג בעומר ובכל שאר ימות השנה, ומצביע גם הוא על מספר שינויים שאירעו במקום בעשורים האחרונים.

המושב השני, "מירון, הקדשות ורשויות המדינה" מתמקד בהיבטים המשפטיים של הריבונות על הר מירון. עו"ד ארז קמיניץ סוקר את סוגיית הקניין של הר מירון, מסביר מהם ההקדשות ושוטח טענות בעד ונגד הפקעת המקרקעין והעברתם לידי המדינה. מר יוסף הירש ממשרד מבקר המדינה מציג את דו"חות מבקר המדינה שפורסמו בנוגע להר מירון בשנים 2008, 2011 ו-2014, ואת השינויים שנעשו ושלא נעשו בעקבותיהם. הרב מתתיה שרים, ראש ההקדש הספרדי שמנהל את האתר זה שבעה-עשר דורות, מתאר את ההכנות שנערכות לקראת ההילולה ואת היחסים עם המשטרה ועם גורמים מדיניים שונים.

המושב השלישי, "ההילולא וסדריה" כולל שתי שיחות של בכירים במשטרה על ההיערכות השנתית לאירועי ל"ג בעומר. רפ"ק מיכה טובול מדבר על ההיערכות המשטרתית לאירוע הגדול ביותר שמתקיים במדינה ואת דרכי ההתמודדות עם הדוחק. נצ"מ אילן מור מפרט על הסדרי התנועה בהר מירון בעת ההילולה, ודן באתגרים שאלה מביאים ובשיתוף הפעולה עם משרד התחבורה.

במושב האחרון, "מירון והציוּן, תכנון ושימור", שני אדריכלים מסבירים על תכנון ובניית האתר. אדריכל ערן מבל מציג את הקשיים שבתכנון האתר – מהקושי לאמוד את מספר המבקרים שמגיעים לאתר בשנה, דרך מחסור בהיתרי בנייה ועד האתגר התכנוני שמציבות חגיגות ל"ג בעומר.
אדריכל אורי מירוסלבסקי דן בבעייתיות שבהתאמת מבנה קדום לצרכים עכשוויים ומזכיר כמה מהדרישות הייחודיות שעימן נאלצו אדריכלים להתמודד, כמו יצירת מעבר נפרד לנשים ומעבר נוסף לכוהנים. מירוסלבסקי מעלה את אחד האתגרים המהותיים בנוגע להר מירון, דרך משל הילד שתחב את אצבעו לחור בסכר: "אין יד – אין סלע שיכול לעצור את השטף של האנשים שבאים למקום דתי. אין כוח בעולם שיכול לעשות את זה".

בהמשך למשל האצבע בסכר, בדברי הסיכום פרופסור יורם בילו תוהה אם יש אפשרות כלשהי להגיע לסדר במירון, וטוען שבהר "יש מתח ברור בין חוסר סדר לסדר". בילו מתאר את ההתלהבות הדתית הסוחפת שמתקיימת במקום, וטוען ש"עלייה לרגל מטבעה היא חוסר סדר, על פי הגדרה כמעט". על כן, לפי בילו, המקום הקדוש מתאפיין בדיאלקטיקה בין סדר לכאוס. כמאמרו בכתבה שפורסמה לאחר האסון בעיתון "הארץ" (4.5.21), "גם החמ"ל היעיל ביותר לא יוכל להתמודד עם אילוצים הנובעים מהמשיכה האקסטטית של המאמינים למקום קדוש".

אם כן – מהם היחסים במדינה מודרנית בין קדושה דתית לריבונות חילונית? מה משמעותה של ההתנגדות למירון ולעלייה לרגל אליו, שעלתה במיוחד לאחר האסון? והאם אפשר לחשוב על החברה הישראלית ללא מקום קדוש?

שאלות אלו יועלו בערב העיון שיתקיים ביולי 2021 מפרספקטיבה של אחרי האסון.

צילום: ריקודים בחצר קבר הרשב"י, בוקר ל"ג בעומר, 2016. Netanel h, ייחוס 4.0 בין־לאומי.