ד"ר אדם קלין אורון עובד במכון ון ליר יותר מעשור ועסק בו בתחומים שונים. כיום הוא מנהל צוות הדיגיטל ואחראי תחום ההשפעה החברתית של המכון. הוא היה ממקימי תוכנית "מסעות דעת: מנהיגות אינטלקטואלית צעירה" ושימש המנהל האקדמי שלה. אדם הוא אנתרופולוג של הדת, והוא חקר בין השאר את הרגלי הנופש בחברה החרדית, את השיח הציבורי סביב תנועות דתיות חדשות ("כתות") ואת תופעת התקשור בקרב חסידי העידן החדש. כיום הוא חוקר את התומכים בתיאוריית הארץ השטוחה ובתיאוריות קונספירציה.

אדם, ספר לנו מי אתה? או איך נראו החיים שלך לפני ון ליר?

נולדתי בקיבוץ עין המפרץ, עוד בימי הלינה המשותפת. אני נשוי לשלי ואב לתומר, אייל, נועם ולביא.

רוב חיי הבוגרים אני נמצא בעולם האקדמי – למדתי סוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, ואחר כך הרציתי באוניברסיטאות ובמכללות שונות. הגעתי למכון בשנת 2011 לעבוד עם ד"ר יוכי פישר, ואחרי כמה חודשים כאן יצאתי לפוסט-דוקטורט קצר בסן דייגו וחזרתי. למרות שאני אוהב מאוד לחקור ולהרצות, התחרות הבלתי נגמרת של עולם האקדמיה לא התאימה לי יותר. חשובים לי חיי המשפחה וגם פעולה בתוך העולם עצמו; לכן הפכה אצלי האנתרופולוגיה מקריירה לתחביב.

ואיך זה מתחבר למה שאתה עושה במכון?

בכובע של השפעה חברתית – חשוב לי לפגוש ציבורים שונים ולהמשיך להיות בקשר מתמשך עם העולם האקדמי. מכון ון ליר מציע שילוב, שהוא גם חשוב וגם נדיר, בין אקדמיה לעשייה חברתית, וקיימת בו היכולת (או לפחות הרצון) להפוך את העולם למקום טוב יותר על ידי מתן כלי התבוננות וחשיבה.

בכובע של מנהל צוות הדיגיטל – הדיגיטל הוא הלב של החיבור בין העשייה האקדמית לקהל רחב ומגוון יותר. אלה הערוצים שדרכם מגיעים בימינו לאנשים. בנוסף, אני נהנה מעבודה ומחשיבה משותפת עם אנשים, והעבודה בצוות היא תענוג.

מהי החברה האידיאלית בעיניך?

אין לי חברה אידיאלית אחת: אני רוצה שיהיו הרבה חברות, שיהיה גיוון. אבל כן, ברור שאני מעדיף לחיות בחברה חופשית ושוויונית, שגם מעודדת חשיבה וסקרנות.

תוכל לחלוק איתנו תובנה שלך מהעבודה?

לעודד זרימת מידע: לשתף כמה שיותר ברמה המקצועית, וכדי שהאווירה תהיה נעימה – גם (כמה שרוצים) ברמה האישית.

ומה לא כתוב ב־CV שלך?

תודה לאל, אני כבר לא צריך שה-CV שלי יגדיר אותי. אבל בכל זאת: אני אוהב ללמוד דברים חדשים, למשל במה שקשור לבישול ולאפייה. צורות בישול, תהליכים כימיים. אני אוהב להאכיל אנשים ומאמין שדרך הקיבה אפשר לקרב לבבות.

שננסה לתמצת במילה אחת?

כשתהיה גדול תהיה:

אני כבר גדול, אבל חוץ מזה, הכול עוד פתוח.

*ה*דיסציפלינה, ב-ה"א הידיעה:

אני מת על אנתרופולוגיה, אבל אולי בגלל שאני רחוק מזה תמיד הסתכלתי בהערכה על גאוגרפיה: יש בה שילוב מרשים בין מדעי הטבע, מדעי החברה וחדשנות מתודולוגית.

המושג התיאורטי הכי מעולה:

הידרציה בלחם! סתם, אפיסטמולוגיה: תמיד לזכור שמה שאנשים תופסים כדרך לדעת מה נכון ומה לא – מושפע מאוד מהתרבות ומהזמן שבו גדלו.

ההוגה הכי-הכי שווה:

אדמונד הוסרל, מייסד הפילוסופיה הפנומנולוגית. העיסוק בצורה שאנשים חווים את העולם ואיך זה משפיע עליהם הוא בלב כל העשייה המחקרית שלי.

הפינה שלך בון ליר:

המשרד שלי. אני נהנה לעבוד ולחשוב בו, עם הנוף לעצים ולשמיים. או הלובי העליון שיושבים בו יחד לאכול ארוחת צהריים.

מכון ון ליר זה:

חלק חשוב מאוד בחיים שלי, בזכות הרעיונות, ובעיקר – האנשים.

לקריאת כתבות זרקור נוספות: חנאן סעדי, ורדה שיפר, רונית טפיירו.