מי כמונו במכון ון ליר יודעים להעריך את חשיבותם של ספרים ומאמרים בהבנת המציאות המורכבת של חיינו. אך לפעמים דווקא סרט – יצירה אודיו-ויזואלית שיש בה דגש על ההיבט האמנותי והרגשי – יכול להיות המפתח שמסייע לנו לראות בצורה חדשה את הדברים המסובכים באמת.

ואם אנחנו עוסקים בנושאים מורכבים, אין כנראה סיפור סבוך וכואב יותר מהסיפור של מדינת ישראל ושל המזרח התיכון, שבו היא שוכנת. אינספור סרטים תיעודיים ועלילתיים עסקו לאורך השנים בהיבטים שונים של הסכסוך הישראלי-פלסטיני וביחסים של ישראל והמערב עם מדינות העולם הערבי והאסלאמי. אירועי 7 באוקטובר לבדם מספקים כר רחב ליצירה קולנועית וטלוויזיונית, שאת פירותיה אנחנו כבר רואים בערוצים השונים.

להקיף את הסיפור המזרח תיכוני בחמישה סרטים וסדרה (הזמינים לצפייה ישירה וחינמית) – זו ללא ספק משימה בלתי אפשרית, אך בכל זאת ניסינו להיענות לאתגר ולהרכיב רשימת צפייה עשירה שמציגה נקודות מבט מגוונות על החיים בישראל ובמדינות השכנות לה.

שש וחצי

זו אחת היצירות התיעודיות הבולטות שעוקבות אחר האירועים הזוועתיים של מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר. באמצעות שילוב של ראיונות עם ניצולים משבע זירות שונות עם מודלים מיניאטוריים וקטעי אנימציה מצליח סרטו של אלון דניאל לצייר תמונה ברורה, אישית וכואבת של היום הקטלני והקשה ביותר בתולדות מדינת ישראל. השילוב המצמרר בין העדויות לבין קטעי האנימציה והמודלים המוקטנים מזכיר את כוחו של המדיום הקולנועי-טלוויזיוני ביצירת ייצוגים ויזואליים, שאומנם אינם לקוחים ישירות מן המציאות אבל מסבירים אותה טוב יותר מכל קטע ארכיון.

עשרה ימים באוקטובר

לפני שחודש אוקטובר הפך למזוהה כל כך עם אסון 7 באוקטובר, הוא היה מזוהה עם "מהומות אוקטובר" ששטפו את מדינת ישראל בשנת 2000 והפכו לסנונית שבישרה את פרוץ האינתיפאדה השנייה ("אינתיפאדת אל-אקצא"). באירועים נהרגו 13 אזרחים ישראלים מאש של המשטרה וכוחות הביטחון, במה שהפך לאחד מרגעי השבר של החברה הערבית בישראל. סרטו הייחודי של אייל דץ חוזר לחומרי ארכיון מאותם ימים ומרכיב מהם (ורק מהם) מסמך תיעודי מאיר עיניים וקשה לצפייה, שנראה לפעמים כמו תמרור אזהרה בוהק מהעבר הלא רחוק.

חיים בצל המוות

סרטו התיעודי של בילאל יוסף הוא ככל הנראה הפרויקט הרחב והשאפתני ביותר שעוסק במשבר האלימות בחברה הערבית בישראל, באוזלת ידה של משטרת ישראל בטיפול בתופעה, ובדילמות שעומדות בפני אזרחים ישראלים-פלסטינים שחוששים לביטחונם ולביטחון ילדיהם. סרטו של יוסף משלב בין האישי לקולקטיבי ביד חופשית, ומשמש מסמך כואב, מייאש אבל גם מצחיק לעיתים על חייהם של כחמישית מאזרחי המדינה. מאז שידור הסרט לראשונה בשנת 2022, הוסיף לעלות מספר מקרי הרצח הבלתי מפוענחים בחברה הערבית. הסרט השתתף בחממת הקולנוע לפיתוח יצירה תיעודית במכון ון ליר בשנת 2021.

לקריאת המאמר על הסרט שכתב עבד אבו שחאדה >

סבוי

"סבוי" הוא ככל הנראה הסרט הייחודי ביותר ברשימה הזאת, המשקף עשייה קולנועית "היברידית" שמשלבת בין חומרי ארכיון תיעודיים לבין קטעי דוקו-דרמה מתוסרטים. סרטה של זהר וגנר (שיצרה מאז גם את "רחל מאופקים" המדובר) חוזר אל חטיפת בני הערובה במלון סבוי בתל אביב בשנת 1975, ואל הגיבורה המושמצת של אותו אירוע – כוכבה לוי, בגילומה של דאנה איבגי. בסיפור שנשמע היום כמו קדימון לסיפור של רחל אדרי מאופקים, לוי נקלעה למקום במקרה והשתמשה בשליטתה בשפה הערבית כדי לתקשר עם החוטפים, לתווך בינם לבין כוחות הביטחון ולנסות להציל את חייהם של בני ערובה רבים ככל האפשר. הסרט השתתף בחממת הקולנוע לפיתוח יצירה תיעודית במכון ון ליר בשנת 2020.

לקריאת המאמר על הסרט שכתבה רונה ברייר-גארב >

הנערים

הסדרה היחידה ברשימה היא גם הפרויקט העלילתי היחיד בה, ולא במקרה. לא רבות היצירות המתוסרטות שהיטיבו לתאר באומץ, בדיוק וברגישות את המרקם העדין של החיים בישראל, את המחיר הבלתי נתפס של הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואת המציאות המחרידה שבה אזרחים יהודים חוטפים, תוקפים ושורפים למוות נער פלסטיני חף מפשע. "הנערים" – יצירה משותפת של חגי לוי, תאופיק אבו ואיל ויוסף סידר – שודרה לראשונה בשנת 2020, שש שנים אחרי האירועים המרכזיים שהיא מתארת: חטיפתם ורציחתם של שלושת הנערים יעקב נפתלי פרנקל, גיל-עד שער, איל יפרח שבעקבותיה חטפו שלושה יהודים ושרפו את הנער מוחמד אבו ח'דיר כנקמה. בעקבות הסדרה קיימנו במכון ון ליר ערב דיון מיוחד בהשתתפות יוצרי הסדרה, פרופ' אווה אילוז, העיתונאי ניר חסון, ד"ר חיותה דויטש, העיתונאי אלי ביתאן ועוד.

האגם המר (Bitter Lake)

סרטו של היוצר הבריטי אדם קרטיס נראה במבט ראשון קצת לא שייך לרשימה שלשמה התכנסנו. הוא לא נוצר בישראל, אינו עוסק בישראל, ובכלל מתמקד באפגניסטן – שאינה משתייכת לחלק מהמזרח התיכון. אבל מי שרוצה לנסות להבין את תהליכי העומק שעוברים על המזרח התיכון במאה השנים האחרונות יכול ללמוד הרבה מ"האגם המר", ומגוף היצירה הייחודי של קרטיס בכלל (חפשו עבודות נוספות שלו ביוטיוב).

קרטיס יוצר פרויקטים תיעודיים עבור ה-BBC מאז שנות השמונים, והסגנון הייחודי שלו השתכלל לאורך השנים. הוא מנצל את הגישה שלו לארכיון ההיסטורי העצום של רשות השידור הבריטית כדי להרכיב קולאז'ים היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים על נושאים שונים. ב"האגם המר" משנת 2015 הוא חוזר אל ההיסטוריה המודרנית של אפגניסטן, מנסה להבין את המציאות שהולידה את אוסאמה בן לאדן, ומציג מבט מפוכח על הפלישה האמריקאית למדינה ועל ההשלכות הבלתי צפויות שלה.

---

רוצים ורוצות לדעת עוד על המזרח התיכון ועל המקום של ישראל בתוכו?

האזינו לפודקאסט שלנו על המזרח התיכון, "כאן זה שאם", וקראו את מגוון המאמרים הנוספים על המזרח התיכון באתר המכון.