רחל אליצור היא יוצרת קולנוע חרדית שסרטה "ליל כלולות", מבוסס על ראיונות שערכה עם נשים וגברים בחברה החרדית המתארים את חווית ליל הכלולות שלהם. בסיפורים שרחל אספה מופיעים תיאורים קשים של פחד, חרדה וחוסר הבנה המלווים בכפייה ולעיתים אף באלימות. בעיקר נשים, אך גם גברים, מתארות ומתארים ניתוק רגשי ומפגש מיני טכני ומנוכר. חלק מהנשים בסרט אף מגדירות את ליל הכלולות שלהן כאונס.

הסרט עוקב אחרי התחנות השונות בדרכו של זוג חרדי אל ליל הכלולות – שידוכים, הדרכת כלות וחתנים, החתונה, כולל שלב היציאה לחדר הייחוד, וליל הכלולות עצמו. פה ושם נשמעים בסרט כמה תיאורים חיוביים אבל נדמה שכל המשתתפים בו שותפים לביקורת על ההיכרות המועטה בשלב השידוך, על ההכנה הבלתי מספקת שעברו במסגרת ההדרכה לכלות ולחתנים, על הלחץ והתביעה לאינטימיות כבר בחדר הייחוד ועל הציפיות לממש את המפגש המיני בליל הכלולות ללא שהות מספקת להיכרות וליצירת אמון הדדי.

העובדה שיוצרת הסרט היא עצמה אישה חרדית נותנת לו תוקף של עדות ומקנה לו לגיטימציה כמסמך חברתי ביקורתי. לאור זאת מעניין אותי לבחון האם הסרט מציע נקודת מבט ייחודית ביחס למין ולייצוגים העכשוויים של חוויה מינית.

סובייקטיביות מינית ופגיעה מינית

בשנים האחרונות גובר העיסוק בחברה החרדית בחשיפה ובתביעה לדיון פתוח ופומבי יותר בנושאים של מין ושל פגיעה מינית. יש עמותות שעוסקות בנושא, דפי פייסבוק שמזמינים עדויות, דיווחים תקשורתיים מסוגים שונים, וגם כמה ייצוגים ספרותיים וקולנועיים שכבר ראו אור. הסרט של רחל אליצור מצטרף לגל הזה ותורם לו היבט נוסף ופחות מוכר, דווקא בשל התמקדותו בטקס שתפקידו להתיר ולמסד את המפגש המיני בחברה החרדית. כאן טמון הפוטנציאל המערער והחתרני של הסרט שמעז לפרק את קדושת החתונה וליל הכלולות, לצבוע אותם בצבעים ביקורתיים ולהביע התנגדות גלויה למוסכמות חזקות של החברה החרדית. בעקבות הסרט מתחדדת השאלה לגבי ייחודיותה של נקודת המבט של הסרט – האם ביקורת פנים־חרדית על החוויה המינית של נשים, ששמה דגש על פגיעה מינית, מצטרפת לתפיסות פמיניסטיות רווחות בעידן שלנו?

ביקורת פמיניסטית רדיקלית המנתחת את מצבן החברתי של נשים בדגש על פגיעה מינית ולעיתים גם על "מין כפגיעה", תופסת מין הטרוסקסואלי נורמטיבי ככזה המעוצב בתוך, ומשקף, מבנה כוח מגדרי של שליטה. שליטה בפועל של גברים בנשים במסגרת מערך כולל של שליטה חברתית שהמין הוא חלק מרכזי ממנו, וגם מטפורה ליחסי שליטה בחברה פטריארכלית – כלומר, גברים למעלה, נשים למטה. הביקורת הפמיניסטית הרדיקלית רואה במין ההטרוסקסואלי את התשתית, וגם את מנגנון השימור, של האי-שוויון בין נשים לבין גברים.

יותר מכך, משום שהמין נתפס בעידן שלנו כמבטא מובהק של סובייקטיביות, כלומר, כאחד האתרים המרכזיים שבהם מתעצב העצמי, הפגיעה המינית נחוות ומתפרשת כפגיעה עמוקה בנפש שיש לה השלכות טראומטיות. התפיסה הזאת חלחלה לתרבות הפופולרית העכשווית והיא נוכחת בסרטים, בסדרות טלוויזיה ובשיח הרשתות החברתיות, כפי שהיא נוכחת בטיפול הפסיכולוגי, בדיווחים תקשורתיים ובמערכי חינוך בבתי ספר.

למרות שזו תפיסה פמיניסטית רווחת, היא נמצאת במתח עם גישות פמיניסטיות אחרות, המניחות שלעמדות סובייקט בכלל ולסובייקטיביות מינית בפרט אין רק תסריט אחד. סובייקטיביות מתהווה בתוך תנאי חיים מגוונים ותחומי חיים מרכזיים של חברות וקבוצות המעצבים עמדות סובייקט נבדלות. לפי גישות אלו תפיסת העצמי של אישה חרדית תהיה שונה משל אישה חילונית ומושגי החירות והדיכוי שלה יהיו שונים, שכן העולם החרדי רואה חשיבות רבה בהבדלים שבין המינים ומייעד לכל אחד מהם תפקיד מגדרי שונה בכל תחומי החיים. המוסדות החברתיים, מערכת החינוך, דפוסי ההתנהגות המקובלים ועולם המושגים החרדי בכללו מייעדים לשני המינים תפקידים חברתיים שונים ותוכן שונה לחייהם. 

חרדיוּת עכשווית

תהליכים שונים בחברה החרדית בישראל חותרים באופנים גלויים וסמויים תחת תבניות אלה. בנוסף לדרישה להרחבת ההשתתפות הפוליטית של נשים חרדיות, אפשר למנות את הרחבת תחומי ההשכלה הגבוהה הפתוחים בפניהן, את השתלבותן בשוק העבודה במקצועות עם אפשרויות להגדלת הכנסה ופיתוח קריירה השונים מהדגם ההיסטורי של תעסוקת נשים, את הרחבת תחומי עיסוקן לתחומי יצירה שונים כגון קולנוע, תיאטרון, אופנה ועיצוב, את כניסתן לתפקידים בכירים בשירות הציבורי ועוד. כל אלה מצטרפים לתהליכי שינוי רחבים בחברה החרדית ולהתפצלותה לתתי קבוצות עם הבדלים מהותיים באורח החיים, הנושאים ברובם השלכות מגדריות משמעותיות גם על הגברים, כולל, למשל, מספר הילדים, הטיפול בהם ואופן גידולם (להרחבה בעניין זה ראו את נתוני מדד המגדר). 

ניתן להניח שלתהליכים אלה יש השפעה על "תפיסת העצמי" של נשים וגברים בחברה החרדית, על תפיסת הזהות שלהם, על תחושת ההשתייכות ועל רצונותיהם ושאיפותיהם. סרטה של רחל אליצור, סרט של במאית חרדית המבקר תפיסות חרדיות, הוא בעיניי ביטוי להשפעות אלו: הוא מפריד את המפגש המיני מן המכלול של חיי זוגיות, משפחה וקהילה, ומציג את יחסי המין כתחום מובחן המבטא עצמיות וזהות. זוהי יצירה חרדית שקווי הדמיון בינה ובין החברה הכללית גלויים לעין, יצירה הממחישה את הרגע הנוכחי של החרדיוּת הקורא להרחבה של הביקורת הפנים-חרדית ודורש במגוון קולות שינויי עומק באורחות חייו ובמוסכמות שלו.

"ליל כלולות", סרטה של רחל אליצור, הוקרן במכון ון ליר ביום שני, 17.7.23. מיד לאחריו נערך במקום רב שיח בהשתתפות הבמאית, במסגרת סדרת דוקו־דשא: שיחות על קולנוע תיעודי ישראלי. הסרט השתתף בחממת הקולנוע לפיתוח יצירה תיעודית של מכון ון ליר בשנת 2020.