מכונת הסולידריות
פרופ' חגי בועז | 11.03.2025 |

פילוסופים של טכנולוגיה ומוסר טוענים כי מכונות אינן תמימות. הן מתוכננות, מהונדסות ומופעלות בצורה שמשרתת מטרות מסוימות. הוראות ההפעלה מפעילות גם את המכונה וגם את המשתמש בה; הן מפתות אותנו אליהן; הן סוגרות עלינו סדר נורמטיבי מסוים ושולטות עלינו לא פעם יותר משאנו שולטים עליהן. במילים פשוטות, למכונות יש פוליטיקה. אבל מה עם פוליטיקה עצמה? האם אפשר להפוך את הסדר ולשאול מהו הסדר המיכני של הפוליטי?
במאמר "מכונת הסולידריות" שפורסם ב"הזמן הזה" נבדקת שאלה זו דרך פירוק המבנה האידיאולוגי של מושג הסולידריות למרכיביו הטכניים, האופרטיבים. האם יש משהו יותר פוליטי מהקריאה לסולידריות? האם יש אמירה נבובה יותר, פשטנית יותר, סתמית יותר מאשר הביחדנס הזה? נדמה לא פעם ש"סולידריות" היא הדרגה השקופה ביותר, הנמוכה ביותר, של מניפולציה פוליטית. במובן הזה, סולידריות כמושג פוליטי היא חומר גלם טוב לבדוק האם גם אידיאולוגיה היא מכונה.