מה אפשר ללמוד מדרשותיו של הרב עובדיה יוסף על יחסו לנשים?

הרב עובדיה יוסף היה מגדולי הרבנים של הדור האחרון בעושר ובהיקף של יצירתו וכן במנהיגותו הציבורית. הסרט "מלך הספרדים" מזמן הצצה לצדדים פחות מוכרים בחייו של "מחזיר העטרה ליושנה" ומחדד את ההבנה שלרב נוצרו כמה וכמה תדמיות, אפילו מנוגדות.

נושא שראוי לתת עליו את הדעת הוא עמדותיו של הרב עובדיה בשאלות של סוכנוּת דתית נשית והנהגה נשית ציבורית. בעניין הסוגיה המגדרית היו שהאשימו אותו, ועדיין מאשימים, בצרות אופקים וטענו, ועדיין טוענים, שגישתו היא של "נשים למטבח". לעומתם היו שהעריצו אותו, ועדיין מעריצים, בנימוק שהוא מקדים את זמנו בגישתו הדתית והפסיקתית ושקריאתו היא דווקא של "נשים לתורה".

מי הצודקים בפולמוס?

התשובה מורכבת. הרב עובדיה יוסף דיבר בשפת ההלכה, ולכן דרך אחת לנסות להכריע בשאלת יחסו לסוכנות נשית היא לבחון את פסיקותיו ההלכתיות: האם הוא הקל בסוגיות שקשורות לנשים או שמא החמיר בהן? ניסיונות כאלו אכן נעשו, והתמונה העולה מהם אמביוולנטית. מכאן שאת יחסו לנשים כדאי לבדוק גם דרך שפת האגדה, שם נוכל למצוא דוגמאות רבות לכך שהרב השתמש במוטיבים שנמסרו לו מדורי דורות והניח כמובן מאליו, למשל, שהרעיה הטובה נמצאת בבית, מבשלת לבעלה ארוחת צהריים חמה וגם מגישה לו אותה. עם זאת, בדרשות אחרות דיבר הרב עובדיה על טיפוס אחר של אישה, ובתיאוריו אלו אישה למדנית איננה יצור מסוכן, מעוות, היברידי או חריג, אלא תופעה ברוכה ורצויה.

לכן, אף שאפשר למצוא אצלו דרשות "נשים למטבח" לצד דרשות "נשים לתורה", אפשר לומר בביטחון שהרב יוסף לא אהב את הגישה שלפיה נשים הן מסוכנות, פתייניות ומחטיאות. כדי להוכיח את קביעתי זו אתמקד בשני מקרים שבהם הרב יוסף לקח עלילה של מעשייה עממית שמקורה בכתביו של הרב יוסף חיים מבגדד ("הבן איש חי") והכניס בה שינויי עריכה משמעותיים; פעם כדי להעלים תֵּמה של חרדת מין וחרדה מנשים, ופעם כדי לעודד למדנות נשית.

הדוגמה הראשונה היא מָשל על היצר הטוב והיצר הרע. במשל זה, היצר הרע פוגש את היצר הטוב ומבקש ממנו הזדמנות לנסות להדיח צדיק אחד לדבר עבירה. גם בגרסת הרב יוסף חיים וגם בגרסת הרב יוסף היצר הרע נכשל והַצדיק אינו מתפתה לחטוא. שני הסיפורים מסתיימים בניצחון היצר הטוב: הצדיק בוכה כי הוא רואה את מסירותם של החוטאים לחטא בעודם חסרי מסירות מקבילה ללימוד התורה.

אלא שיש הבדל גדול בין שתי הגרסאות, וההבדל הזה מלמד על שתי תפיסות קוטביות של מיניות בכלל ושל נשים בפרט. אצל הרב יוסף חיים הסכנה החמורה ביותר לצדיק היא פיתויים מיניים. היצר הרע מושך את הצדיק לתיאטרון זימה של נשים פתייניות. לעומתו, הרב עובדיה יוסף מתאר סצנה שהיא אך בקושי חטא. הצדיק של הרב יוסף הולך לבית הקפה ורואה שם אנשים משחקים שש־בש ומרקדים בהתלהבות: "יש שמה תזמורת, התחילה התזמורת לפעול והם טה טה טה בשמחת תורה בשמחת תשעה באב משחקים רוקדים. הוא רואה אותם ניגר מהם זיעה, מרוב המאמץ של הריקוד. והוא יושב ורואה אותם. זה קולטורה!". במקום נשים שמדיחות את הצדיק לדבר עבירה, כמו בגרסת הבן איש חי, הרב יוסף מספר פרודיה משעשעת על בית קפה שכונתי. גם אם נשים "נוכחות" בסצנת בית הקפה, הן אינן מוזכרות כלל, לא לחיוב ולא לשלילה.

מדרשה זו אני לומדת שהרב עשה צעד קטן – אבל הכרחי לחלוטין – לכיוון "נשים לתורה". כמובן, לא ייתכן לקיים חברה שיש בה שוויון לנשים תחת ההנחה שנשים הן בבחינת סכנה רוחנית וגשמית. אם נשים הן מסוכנות ועלולות להדיח כל גבר תמים אל מרחבי החטא האיומים ביותר, ודאי שאין אלא לקבוע "נשים למטבח". אלא שהרב יוסף לא סבל מחרדה מנשים. השינוי הגדול שהוא הכניס לדרשת הרב יוסף חיים – מתיאטרון זימה לבית קפה ומשחק שש־בש – עומד בהלימה לפסיקות הלכה ואמירות אחרות שלו. למשל, הרב יוסף סבר שאין שום סיבה לאסור ישיבה של נשים לצד גברים אם זהו נוהג חברתי מקובל.

כמו בדרשה הקודמת שהרב יוסף סטה בה מדרשתו של הרב יוסף חיים, כך אפשר למצוא סטייה דומה בדרשותיו בעניין לימוד גמרא לנשים. באחת מדרשותיו מספר הרב יוסף חיים על נערה חריגה ביכולותיה הלומדת גמרא בהיחבא ומגיעה לרמת הצטיינות ועילוי יוצאת דופן. בתיאור של הרב עובדיה, לעומת זאת, אותה נערה היא שקדנית שבזכות התמדתה ונחישותה מגיעה לרמה למדנית גבוהה. כלומר, אצל הרב יוסף חיים מדובר במקרה חריג שאי־אפשר להחילו על הכלל, ואילו אצל הרב עובדיה יוסף התיאור הוא של הנכחת המודל של אישה המשתוקקת ללמוד גמרא ואף מצטיינת בכך בזכות עמל והתמדה.

לדעת הרב יוסף, אישה חייבת לעמוד במשימות הביתיות והמשפחתיות הממוגדרות המוטלות עליה. אבל בה בעת רצוי שאישה תרצה להצטיין גם בלימוד התורה, ולא זו בלבד אלא שיש לעודד אותה לכך. "נשים לתורה" היא קריאה להשוואת המעמד של גברים ונשים בעולם שבו לימוד התורה הוא היעד התרבותי העליון ביותר. הרב יוסף עודד לימוד תורה לנשים וסבר כי טוב וראוי שלנשים תהיה סוכנות דתית עצמאית. אלא שבניגוד ללימוד תורה לגברים, הוא סבר שלימוד תורה לנשים, ובכלל זה לימוד גמרא, רצוי כאשר האישה מגלה עניין ויוזמה (ולא כדרישה אפריורית כמו אצל הגבר).

פסיקת הלכה המבהירה עד כמה הכיר ועודד הרב יוסף את תופעת הנשים הלמדניות היא זו שבה קבע שחובה לעמוד בנוכחותה של אישה חכמה בתורה, לא משנה מה גילה, מתוקף הדין בעניין קימה לכבוד תלמידי חכמים. פסק זה משווה את דין התורה שקנתה האישה לדין התורה שקנה הגבר. מבחינת התורה – אין הבדל בין תלמיד לתלמידה.

כאשר מתבוננים בפרקטיקות של הדרת נשים שצמחו במרחב החרדי־אשכנזי, קל לזהות שהרב עובדיה יוסף התנגד להעלמת האישה מן המרחב הציבורי. התפתחויות כגון ביטול הישיבה המשפחתית בחתונות לטובת הפרדה מגדרית גורפת, הגדרת מדרכות נפרדות לגברים ולנשים או מחיקת תמונות נשים מן המרחב הציבורי ציערו ואף הכעיסו אותו. עדות לכך שמגמת פניו הייתה לפתוח את שערי ההנהגה הציבורית־דתית לנשים היא תמיכתו בצירוף נשים למועצות דתיות.

יתר על כן, בניגוד לעמיתיו האשכנזים, הרב יוסף לא חשש שאזכור נשים או סוגיות נשיות יעורר מחשבות פריצוּת וזימה. על כן, בשונה מן העיתונות החרדית־אשכנזית, הוא נענה לבקשות של משרד הבריאות והזכיר בדרשותיו את החשיבות של בדיקות גניקולוגיות וממוגרפיות. כמו כן הוא הורה לפרסם בעיתון של ש"ס מודעות המעודדות נשים לפנות למרפאות ולהיבדק. ואם נרחיב את אותו היגיון עוד – מן הרגע שמסכימים כי אין  נשקפת סכנה דתית ומינית מכך שאישה נראית בציבור, האנרגיה הרבה המושקעת בחברה החרדית בהדרת נשים יכולה להיות מושקעת באפיקים פרודוקטיביים יותר כגון קידום מעמדן ההשכלתי והתעסוקתי של נשים ושילובן בהנהגה האזרחית ואף הדתית.

הרב עובדיה יוסף לא קרא אפוא תיגר על התפיסה של "נשים למטבח" כחלוקה מסורתית של תפקידים מגדריים. אבל הוא כן קרא תיגר על החרדה מנשים שנובעת מתפיסת המיניות כמקור לחטא ולזוהמה, אותה תפיסה שמובילה את המגמות של הדרת נשים מן המרחב הציבורי. ואכן, בתו עדינה בר־שלום קלטה את המסר "נשים לתורה" ופועלת לקדם אותו בציבור.

לסיפור על יצר הטוב ויצר הרע בקולו של הרב עובדיה יוסף אפשר להקשיב כאן.

__

ד"ר נטע שרם היא עמיתת פוסט דוקטורט במרכז לחקר המרות דת ומפגשים בין־דתיים באוניברסיטת בן־גוריון בנגב.

סרטו של עופר פנחסוב "הרב עובדיה יוסף: מלך הספרדים" הוקרן במכון ון ליר ביום שלישי, 17.9.2024. לאחר הקרנת הסרט התקיימה שיחה בהשתתפות במאי הסרט, ד"ר נטע שרם וד"ר אבי־רם צורף.