אירועי תרבות ואמנות כמעט נעלמו בשנה שבה מגיפת הקורונה השתלטה על חיינו. החוסר היה מורגש והתעצמה ההרגשה שצריכת אירועי אמנות ותרבות אינה מותרות, אלא צורך עמוק ובסיסי בחברה המודרנית. עכשיו כשהאירועים חוזרים אלינו – הופעות, תערוכות, הצגות וקולנוע, גם אצלנו במכון ון ליר בירושלים חוזרים בהדרגה לפעילות פיזית ולקירוב חברתי, תוך הפעלת מודל היברידי: מלבד הקהל באולם, גם הקהל בבית יכול לצפות באירועים בשידור חי. 

זו הזדמנות להיזכר באירועי תרבות ואמנות שנערכו במכון בשנים האחרונות ובתקופת הקורונה. הינה טעימה קטנה ממגוון ההרצאות השמורות באתר:

קץ האמנות: האסתטיקה על פי הגל

למה חותרת עבודת האמנות? האם יש לה תכלית ייחודית? האם בעידן המודרני הגיעה האמנות למשבר? האירוע ההיברידי הראשון שנערך במכון בתקופת הקורונה היה המפגש השני של סדרת "מחכים למוחלט: מאתיים וחמישים שנה להגל", של מרכז שפינוזה. במפגש זה שוחחו פרופ' פיני איפרגן וד"ר אביב רייטר על טענתנו של הגל שהאמנות היא הביטוי החושני של המחשבה, בעיקר דרך ארכיטקטורה, פיסול, ציור, מוסיקה ושירה. אמנות, בעיני הגל, ממוקמת בשלב הגבוה ביותר של מימוש המחשבה, לצד דת ופילוסופיה.

אמנות במשבר? ייצור ומימון של אמנות פלסטית בישראל: בין שוק פרטי למימון ציבורי

אילו שינויים עברו מערכות המימון של האמנות בעשורים האחרונים בישראל? כיצד משפיעות התמורות הכלכליות על מעמדה של האמנות ועל תפקידיהם של האמנים והאמניות? בתקופה שבה עולם האמנות הגלובלי מגלגל מיליארדי דולרים ונראה לעיתים כשלוחה נטולת רגולציה של שוקי ניירות הערך, היחס בין המימון הציבורי למימון הפרטי של אמנות מעוצב מחדש ומעורר שאלות חשובות. דנו בהן ד"ר מילי פרי ואיתן שוקר, בהנחייתו של יונתן אמיר. הגיבה האמנית פרופ' יהודית סספורטס.

ספוקן וורד על להט"ביות וזהות פלסטינית כאקט של כפירה

סמירה סרייה, שחקנית, יוצרת ומשוררת, פלסטינית ישראלית, בקטע ספוקן וורד ובשיח על להט"ביות וזהות פלסטינית, כחלק מסדרת "הרהורי כפירה" שנערכה במכון. הסדרה מציעה להתבונן במגוון האפשרויות של הכפירה, כחלק מהצורך של החברה הישראלית לחשוב על החילוניות והדתיות שלה, מחדש ולעומק.

כלות מאיסטנבול וחתנים מאנקרה: על ההיסטוריה של התמונה הנעה והקולנוע הטורקי

מהי תרומתה של התמונה הנעה ליכולת שלנו להבין תרבות אחרת? כיצד היא משפיעה על התודעה שלנו ומעצבת אותה? במידה מסוימת, התמונה הנעה נתפסת אצלנו כהוכחה ודאית לקיומה של המציאות, לא רק בצילומי החדשות או בסרטי התעודה, אלא באופן מפתיע – גם בצפייה בסרטים עלילתיים ואמנותיים. על כן, התמונה הנעה והיצירה הקולנועית, בין אם הן סרט אמנותי ובין אם סדרת טלוויזיה – נושאות בחובן יותר מאשר שיקוף של מציאות; יש בהן ניסיון לעיצוב התודעה. בסדרת "היו זמנים באנטוליה", ד"ר צמרת לוי-דפני בחנה את ההיסטוריה של הקולנוע הטורקי ואת התפתחותן של סדרות טלוויזיה מצליחות, ככלי להבנת החברה והתרבות בטורקיה – שותפתנו במרחב המזרח תיכוני.

אבוד בתהום הנשייה? על צילום, השכחה וזיכרון

בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה 2015, כחלק מהתערוכה וסדרת האירועים "מהו זיכרון? 70 שנה אחרי", דנה אריאלי, צלמת החוקרת את קשרי הגומלין בין אמנות לפוליטיקה בדמוקרטיה ודיקטטורה, בחנה את הצורות שבהן הצילום מכונן זיכרון ומתעדף את הדברים שנרצה, או שלא נרצה, לזכור. כפי שבחרנו לתעדף רגעים באלבום המשפחתי שלנו, כך מונצחים רגעים מסוימים באלבום הקולקטיבי והציבורי שלנו, אשר לו יעדים פוליטיים.

חופש היצירה ומימון ציבורי – בעקבות הסרט "לאה צמל, עורכת דין"

איפה עובר הגבול של חופש הביטוי? האם צריך לקבוע את הגבול הזה? זכייתו של הסרט "לאה צמל, עורכת דין" בפרס הסרט הטוב ביותר בפסטיבל דוקאביב עוררה מחאה ציבורית, שהובילה לשלילת מימון הפרס על ידי מפעל הפיס בשנים הבאות, ולדיונים בשאלות של חופש היצירה בישראל ושל מימון ציבורי של תרבות. בעקבות זאת החליט מכון ון ליר שיממן חלק מן הפרס לזוכה בפסטיבל בשנת 2020. בבימת ון ליר לשיח ציבורי, בהנחייתו של ראש המכון פרופ' שי לביא, היו שהטילו ספק בעצם היתכנותו של חופש יצירה בעולם הנשלט בידי אליטות וכוחות שוק, ומנגד היו שביקרו את מעורבותה של המדינה במימון תרבות מנקודת מבט קפיטליסטית.

"הנערים" (فتیان, Our Boys) | שיחה עם יוצרי הסדרה

מה הופך את הסדרה ליצירה שתופסת את הרגע ההיסטורי והתרבותי שבו היא נוצרה? אילו נקודות עיוורון תרבותיות וחברתיות מצליחה דווקא האמנות להאיר? סדרת הטלוויזיה של HBO וקשת, העוסקת בסיפור חטיפתו ורציחתו של הנער מוחמד אבו ח'דיר, הצליחה לעורר דיון ציבורי סוער ברחבי העולם. עמיחי חסון שוחח עם יוצרי הסדרה – חגי לוי ותאופיק אבו ואיל – בערב הדיון שנערך במכון והתבונן על "הנערים" כעל יצירה תרבותית, המרכזת בתוכה כמה מהתהליכים המשמעותיים שעוברים כיום על החברה בישראל.

חיים בים המוות: מפגש עם האמנית סיגלית לנדאו

יש שתופסים את האמנות כהפך הגמור של הטבע, יש שרואים בה צינור שדרכו אפשר לראות את הטבע בדרכים חדשות, ויש שעושים אמנות בתוך הטבע ממש – כמו האמנית סיגלית לנדאו, שהחלה לפני עשור לפעול בים המלח. פרופ' אורן הרמן דיבר איתה על החוויה המתמשכת, כחלק מ"אאוטסיידרים במדע" – העונה הרביעית של הסדרה "מדברים על מדע במאה העשרים ואחת".

לצפייה בהרצאות נוספות:

• סדרה: אמנות פוליטית בישראל בעת הזו
• שאלות של כפירה, חילול הקודש, או פוסט חילוניות באמנות עכשווית
• להבין מדע דרך האמנות (באנגלית עם כתוביות בעברית)

 עקבו אחר דף הפייסבוק שלנו והישארו מעודכנים בהרצאות חדשות!