נמצא הפתרון למיליוני מושתלים ברחבי העולם – תעשיית האיברים המהונדסים. אילו בעיות אתיות מתעוררות בהדפסת איברים? האם הגבולות בין אדם לחיה מיטשטשים, או שאולי אנחנו בכלל יוצרים "סופר" אדם?

במאמר שפורסם לראשונה במוסף G של גלובס (27.10.21), ריאיינה שלומית לן את ד"ר חגי בועז, ראש תמת מדע, טכנולוגיה וציוויליזציה במכון ון ליר. המאמר מובא כאן במלואו:

"מה אם בדרך להצלת האנושות חצינו את הקו שבין אדם לחיה?"

לפני שמתחילים לצלול לשלל הבעיות האתיות הכרוכות בהדפסת איברים - כדאי להקשיב לד"ר חגי בועז ולהיכנס לפרופורציות. הוא בן 48, אבל כבר הספיק לעבור במהלך חייו מסכת של השתלות: "לפני שנה וחצי עברתי השתלה רביעית של כליה ושל כבד", הוא מספר. בועז הוא גם סוציולוג של הרפואה ממכון ון ליר ומחבר הספר "גוף יחיד רבים: הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה", כך שלמעשה הוא מתבונן על הנושא משני צדי המתרס: "ההשתלות הקיימות של איברים אנושיים - הן לא לעד. הגוף מזהה אותן כשתל זר למרות התרופות לדיכוי המערכת החיסונית - וכל הזמן צריך לדאוג לאיזון בין דיכוי מוחלט של המערכת לדחייתה. אלה חיים מורכבים וקשים, והדפסת איברים בהחלט יכולה לפתור אותם.

"בתור אדם שחיכה שנה בתור לכליה, בתור מי שחי חיים של דיאליזה, שאלות כמו: אם האיבר שלך מודפס, איפה האותנטיות שלך כאדם - הן לא רלוונטיות. כל הסימבוליקה והמטאפוריקה האלה הן מותרות של אנשים בריאים. אנשים מתים בהמתנה לכליה, כבד, לב או לבלב".

בעתיד נחליף כליה כמו אייפון

אחרי ששמנו את הדברים בפרופורציה, אילו בעיות אתיות התחום מעורר?
"קודם כל צריך לשאול מה מורידים מהשולחן, מאילו בעיות אתיות נפטרים. השאלה האתית שלא הצליחו לפתור בתרומת האיברים הייתה, איזה יחס צריך להיות בין התורם לנתרם: אלטרואיזם? האם אסור או מותר לקנות איברים? ברגע שמוציאים את התורם האנושי מהתמונה, פתרנו את לב הסוגייה האתית הזאת. אבל אז עולות שאלות אחרות".

אילו שאלות למשל?
"שאלת ההשבחה (enhancement). בהשתלות איברים קיימים, אני מקבל איבר של מישהו. בהדפסות, האופק הוא הגבול - והציפיות בהתאם. ואז נשאלת השאלה: האם מדובר במוצר, בסחורה? אם זו סחורה, החברות שמייצרות אותה הן חברות בעלות אינטרסים כלכליים, שצריכות מוטיבציה לייצר, ולכן הן יקבעו מחיר שוק. אם כך - האם מדובר במוצר בפיקוח או שמייצרים אותו למרבה במחיר? האם אפשר לרשום פטנט על כליה מסוג מסוים, ולטעון שהיא טובה יותר מהכליה של המתחרים?

"בהיעדר הסדרה, המכניזם המרכזי יהיה קפיטליסטי, שההיגיון שלו יהיה השבחה מתמדת, כמו שמשביחים כל מוצר וכפי שכל שנה יוצא דגם חדש ומשוכלל יותר של טלפון חכם. השבחה כזאת יוצרת בעיות אתיות של אי שוויון, כי ההצמדה בינה לבין שוק חופשי יוצרת שוק של עשירים".

ד"ר בועז מביא כדוגמה את הסיטואציה הבאה: "אם אדם קנה ב־100 אלף דולר כליה מודפסת, בגרסה הכי טובה ומשופרת. כזו שזמן חייה עומד על כ־150 שנה. עכשיו היא שלו, והיא הדבר היחיד שממשיך לעבוד מצוין בגופו בזמן שהשיניים תותבות והשיער נעלם מזמן. הכליה הזאת היא אחד הדברים הכי בעלי ערך שיש לו - האם הוא יוכל להוריש אותה לבנו, או למכור אותה כשיסיים להשתמש בה בגיל 120 כדי שתהיה ירושה לילדים? במילים אחרות - האם גורל האיברים המודפסים יהיה כגורל כל אחת מהסחורות בשוק?".

מה קורה כשמדובר לא רק בכליה אנושית מאוד חזקה, אלא אפילו מעבר לכך - האם המושתל הופך לאדם מסוג אחר?
"אכן יש הבדל בין תיקון לבין השבחה. ובהשבחה באמת מגיעים לאאוגניקה (מדע השבחת הגזע), יצירת אדם עליון, תורה שהייתה פופולרית בתחילת המאה ה־20 והייתה חלק מתורות הגזע והגזענות. למושג ההשבחה יש היסטוריה שחורה בהקשר האתי, וצריך להתייחס אליו בצורה מאוד זהירה".

דאגה אתית אחרת קשורה לתפיסת המוגבלות ואנשים עם מוגבלויות. "מדברים על מוגבלות כחלק מגיוון חברתי, וישנה השאלה מהי בריאות, מה דורש תיקון ומה לא. למשל יש בארצות הברית קבוצה של לקויי שמיעה שאומרת - יש לנו תרבות משל עצמנו. אל תתייחסו אלינו כאל פגועים, כי הבעיה לא בנו אלא בחברה. ההשבחה לא רק שלא תפתור את הדילמה הזאת אלא תעצים אותה - כי השבחה הולכת עם צרכנות, והצרכנות תמיד רודפת אחרי המודל הטוב יותר, בין אם מדובר בטלפון חכם ובין אם בבריאות".

אז הפתרון הוא פיקוח? אולי כך נאפשר את תעשיית הדפסת האיברים אבל נמתן את ההשפעות החברתיות השליליות.
"כן. אסור שהיחס לאיברים מודפסים מתועשים יהיה כמו למוצרים בשוק. הם לא סחורות רגילות, אלא דומים יותר למשאבי בריאות. ולכן הם צריכים להיות תחת אחריות המדינות, למרות החסרונות שבדבר. המדינה היא זו שצריכה לקנות אותם ולחלק אותם כחלק מביטוח הבריאות. המשמעות היא שהם יהיו מחולקים בצורה שיוויונית, ואחידים באיכותם וביכולת התפקוד שלהם. לא מוצר לעשירים ולחזקים - אלא צדק, הגינות ושוויון בחלוקה".

מן הסתם יתפתח סחר לא חוקי באיברים מושבחים.
"השאלה האתית היא בתוך תחום החוק. כל מה שמחוץ לחוק, נלחמים בו כמו בכל עבירה אחרת".

מיסטר פיגי - גרסת המציאות

איברים שלמים מודפסים במדפסת תלת-ממד הם עוד בגדר חזון של כמה שנים קדימה. אבל מה שמתקדם במהירות רבה יותר הוא השימוש במניפולציות שונות על בעלי חיים - בעיקר חזירים, כדי להפיק מהם איברים שלמים הניתנים להשתלה בבני אדם. בשבוע שעבר דווח על תוצאות ניסוי שנערך בספטמבר במכון ההשתלות NYU Langone של אוניברסיטת ניו יורק: צוות כירורגים הצליח לייצר בתוך חזיר, באמצעות עריכה גנטית, כליה שלא תידחה על ידי בני אדם - ולהשתיל אותה בחולה.

הכליה התחילה לתפקד מיד באופן תקין בגוף של החולה: אישה שכבר הייתה במוות מוחי ומשפחתה הסכימה לתרום את גופה לניסוי.

גם בארץ התחום מתפתח: ביולי האחרון הצליחו חוקרים מבית החולים בילינסון להנדס לראשונה איברים "היברידיים" מבעלי חיים. איברים של חזירים - לב, ריאות, כבד, כליה וגפיים הונדסו באמצעות תאי שליה אנושיים, כדי שאפשר יהיה להשתיל אותם בבני אדם ללא דחייה.

גם כאן מדובר קודם כל בבשורה גדולה עבור הממתינים בתור הארוך להשתלות, אבל לא ניתן להימנע מהספקות בתחום האתי. "עולה השאלה מאיפה השליה, והאם צריך לשלם עבורה", אומר ד"ר בועז.

סוגייה אחרת היא היחס לבעל החיים המעורב בתהליך. "יש כיום הרבה אנשים שנלחמים להכרה בזכויות בעלי החיים", אומרת פרופ' ורדית רביצקי, מומחית לביואתיקה מאוניברסיטת מונטריאול שבקנדה. "ונשאלת השאלה האם ראוי להשתמש בהם ואחר כך להרוג אותם כדי לקצור את האיברים".

וזוהי רק ההתחלה של הדיון - השינויים הגנטיים הללו עלולים לשנות את הגבולות שהכרנו בין בעלי חיים לבני אדם: "בעודנו עושים עריכה גנטית לבעל החיים שמטרתה ליצור כליה או לב - יכול להיות שחלק מהתאים האנושיים שנוצרו בתהליך יגיעו למוחה של החיה. זוהי דילמה הנקראת דילמת הכימרה (יצור שהוא עירוב של שני סוגי בעלי חיים - במקרה הזה אדם וחיה. ש"ל). האם הדנ"א האנושי משנה את מוח החיה? אולי מוגזם לחשוב שהיא תפתח יכולות אנושיות, אבל יכול להיות חשש שאנחנו מעניקים לה תכונות אנושיות, סוג של הכרה או קוגניציה, בלי שנדע. האם היא הפכה להיות קצת אדם?".

מה זה קצת אדם?
"ביואתיקן אחד אמר - תארו לעצמכם שעכברי מעבדה יכולים לחשוב, והם צורחים מרוב פחד מהעתיד למשל. ואנחנו פה, אבל לא יכולים לתקשר איתם. לו היינו יודעים על התכונות האנושיות שפיתחו, היינו נותנים להם זכויות. אבל אנחנו לא יודעים. כשאנחנו מתעסקים עם בני כלאיים, יכול להיות שמתישהו עברנו את השלב של בעל חיים עם קצת תאים אנושיים - לקצת אדם. וכאן צריך לשאול מהו אדם, ומתי יש לו זכויות של אדם, ועל איזה בסיסי ביולוגי נותנים לחיה תכונות אנושיות.

"חשבי על אדם שהוא צמח, שאין דרך לתקשר איתו וככל הנראה אין לו מודעות. אבל אנחנו ממשיכים לכבד את היצור הזה ולתת לו את כל הזכויות של אדם. למה? כי הוא היה אדם פעם? כי הוא עדיין אדם? כמובן שאנחנו צריכים להציל מאות אלפי אנשים המחכים לאיברים שחסרים. אבל אולי הדרך לשם כרוכה בחציית הקו בין אדם לחיה, באופן שמעורר ספקות לגבי הזכויות של היצור שאנחנו משתמשים בו".

ומה לגבי סוגיית ההשבחה: אדם שקיבל איברים מהונדסים או מודפסים שהופכים אותו למהיר, חזק ובריא יותר - מתי זה חוצה את הגבול בין אדם למשהו אחר?
"אנחנו יכולים לשאול מהי מהות האדם ומהי אנושיות. האם כשנחליף חלקים בגוף הביולוגי שלנו בחלקים מלאכותיים, זה יוריד בשלב מסוים את האנושיות שלנו ויהפוך אותנו ליותר רובוטים? פילוסופים יוונים תהו בשאלה הבאה: אם אתה לוקח ספינה וכל יום מחליף בה קרש אחד ואחרי שנה כל הקרשים שונים, האם זו עדיין אותה ספינה? בנוסף, האיברים הללו יכולים להיכנס לשימוש גם בתחום דחיית ההזדקנות, ולהוות דרך טובה להאריך את החיים מעבר למאה".

תא גזע בצלוחית או עובר בעל זכויות?

הדפסות האיברים - וגם חלק מיצירתם המשופרת בגוף של חיות - כרוכות בשימוש בתאי גזע. היתרון המופלא שלהם הוא שהם עדיין לא מוגדרים על פי תפקוד כזה או אחר, והם יכולים להתפתח לכל תא בגוף. כך יכולים במעבדה להפוך אותם על פי הצורך לתאי לב, כליה או כל איבר שנדרש. תאי הגזע שמשמשים למחקר הם כאלה המופקים מביציות מופרות, למשל עוברים עודפים מהפריה חוץ גופית. "הסוגייה הגדולה שמעסיקה בעיקר את השמרנים בעולם, היא מה המעמד של העובר הזה", אומרת רביצקי. "מי שרואה בעובר יצור שיש לו ישות ומעמד אנושי אומר - אתם הורגים חיים אנושיים בשם המדע. הקתולים למשל סבורים שהחיים מתחילים ברגע ההפריה".

אבל אנחנו לא מדברים על עובר שהיה לו איזשהו סיכוי להפוך לילד.
"זאת עמדה מאוד ישראלית. ואכן במסורת היהודית הגישה יותר פרגמטית. מבחינתה, צריך היריון כדי שהביצית המופרית הזאת תהפוך לאדם, ולכן לעוברים בצלוחית אין מעמד אנושי. זו הסיבה שישראל הפכה להיות מעצמה של מחקר בתאי גזע שמייצאת גם לארצות אחרות. אבל עבור הקתולים, לעשות ניסויים בעובר זה כמו לומר: קחי את הילד שלי בן השלוש ועשי עליו ניסוי. עבורם זה סוג של רצח. לכן בארצות הברית, המכון הלאומי לבריאות (NIH) האחראי על תמיכה הפדרלית במחקרי בריאות, לא מאפשר מימון למחקר מהסוג הזה".

פורסם במוסף G של גלובס
כתבה: שלומית לן