אלו הם ימים חשוכים לנשים בארה"ב ובכל רחבי העולם.

ביום שישי, 24 ביוני 2022, פסק בית המשפט העליון של ארה"ב על ביטול פסיקת "רו נגד וייד", פסיקת ביהמ"ש העליון מתחילת שנות ה־70 שקבעה שזכותן של נשים לעבור הפסקת היריון מוגנת על ידי החוקה האמריקנית. 

המשמעות של ביטול הפסיקה הזו היא שכל מדינה בארצות הברית יכולה לקבוע בעצמה את מדיניותה בנוגע לחוקיות של הפסקת היריון. בטקסס, באלבמה, באוקלהומה, במיסיסיפי ובמדינות נוספות בארצות הברית, כבר החלו לחוקק חוקים שיאסרו לחלוטין או כמעט לחלוטין על הפלות. ככל הנראה לא רחוק היום שבו בחלק מהמדינות הללו התסריט שבו נשים מואשמות בעבירה פלילית כיוון שעברו הפסקת היריון יהפוך למציאות.

מעשה שהיה כך היה: באפריל האחרון, ליזל הררה, אישה בת 26 מטקסס, נעצרה משום שלטענת המשטרה המקומית ביצעה רצח – היא גרמה באופן מכוון ומודע למותו של אינדיבידואל, אמרה המשטרה, באמצעות הפלה מכוונת. הפרטים לא ידועים במדויק, אך לפי חלק מאמצעי התקשורת הררה רכשה במקסיקו כדורים תרופתיים לביצוע הפסקת היריון ונטלה אותם בטקסס, וכאשר ככל הנראה התהליך הסתבך והיא נאלצה להגיע לבית החולים, שיתפה את הצוות הרפואי בתרופות שנטלה ובעקבות זאת נעצרה. לאחר שלושה ימים התובע המחוזי הודה שהחוק בטקסס לא מאפשר להאשים אותה ברצח והאישומים נגדה בוטלו. לאור פסיקת בית המשפט העליון ביום שישי האחרון עולה החשש שלאישה הבאה לא יהיה כזה מזל.

הסנגורית על הלא נולד

במאמר שפרסמה מעיין גולדמן בגיליון 52 של תיאוריה וביקורת, הסנגורית על הלא נולד, היא מתחקה אחר קבוצות של נשים שקידמו חוקים לאיסור הפלות במגוון דרכים כשבית המשפט העליון עוד הגן על הזכות להפלה, במטרה לבטל את ההגנה הזו ולהגיע לרגע שאליו הגענו. את כלל הפעילות וההתרחשות החברתית הללו כנגד הפסקת הריון כינתה גולדמן "הסנגורית על הלא נולד". קריאה בפסק הדין מראה כי ביהמ"ש העליון אימץ את הטרמינולוגיה של תנועות אלה, שכן לאורך כל פסק הדין הוא מתייחס לעובר כ"ילד שטרם נולד" (unborn child). גולדמן במאמרה שואלת את עצמה בקול אם היא באמת שונה מאותה סנגורית על הלא נולד: הסנגורית בדבריה הופכת עובר, גוש תאים פועם, לאדם שטרם נולד, וגולדמן, הקוראת בחשדנות את כל צעדיה וכוונותיה של הסנגורית – אולי גם היא בחשדותיה מגדילה אותם יתר על המידה?

היום אנו רואים כי החשש מכוחם של מתנגדי ההפלות כנראה לא היה מוגזם. הרשתות החברתיות מלאות בימים האחרונים בפוסטים של נשים (וגברים) מלאי זעם ותרעומת על ההחלטה. מעבר לזעם, בדבריהן של נשים רבות - בארצות הברית ובכל רחבי העולם, גם בישראל - ניכרים במיוחד הפחד והייאוש. 

הזכות לגופי – לאן פנינו מועדות?

בערב דיון מקוון שהתקיים במכון ון ליר במאי 2022, כשפסק הדין עוד היה רק שמועה שדלפה ולא פסיקה חלוטה, ניסינו להבין את המשמעויות והסיבות שלו, ומעבר לזאת, להבין איך שינויים שמתרחשים בארצות הברית מחלחלים ומשפיעים גם עלינו בארץ. 

אחת התובנות, שגם מעניקה לדיון את חשיבותו הגדולה, הייתה שאין כאן רק עניין של הזכות להפסיק היריון לא רצוי, ואפילו לא רק של זכות האישה לאוטונומיה על גופה. הביטול של רו נגד וייד, פסיקה שהייתה הישג פמיניסטי גדול שנקנה ביזע רב, מסמן את השבריריות של הישגי המהפכה הפמיניסטית ואת הקלות שבה הם יכולים להתבטל ולחזור לאחור, והשבריריות הזו רלוונטית כאן לא פחות מבארצות הברית.

בדיון השתתפו פרופסור נויה רימלט מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, שסיפקה ניתוח מאיר עיניים לפסיקה ולמשמעויותיה יחד עם ביקורת נוקבת; אסף שגיב, עורך ומסאי, שטען שעצם הפסיקה המקורית של רו נגד וייד הייתה צעד רדיקלי מדי, צעד שבעצמו יצר את תגובת הנגד השמרנית שהביאה עכשיו לביטולו; ושרון אורשלימי, דוקטורנטית לניהול מערכות בריאות באוניברסיטת בן גוריון, חוקרת מדיניות פריון וזכויות רבייה, שהסבירה איך הזכות להפסקת היריון משמש תיקון הכרחי לאי צדק רבייתי וסיפרה על המצב החוקי בנוגע להפסקות היריון בארץ ועל המאבק הישראלי לשנותו.

ב-6.7 התקיים האירוע פמיניזם, מגדר ורפואה, שכלל מושבים מגוונים בנושאים חשובים: הפסקת הריון לא רצוי, אלימות מיילדותית, טכנולוגיות רפואיות המיועדות לנשים, מחלות שקופות ועוד.