אוקטובר 2023 ייזכר כחודש שבו החיים בישראל כפי שראינו אותם וחשבנו עליהם השתנו מן הקצה אל הקצה. כיצד הטבח של שבעה באוקטובר והמלחמה בעזה משפיעים על התודעה היהודית הישראלית והבינלאומית, וכיצד הם משנים את תפיסותינו על הסכסוך הישראלי-פלסטיני? בעקבות האירועים האחרונים קיבץ כתב העת הזמן הזה שנים-עשר חוקרות וחוקרים המנסחים מחשבות ראשוניות על המציאות המדממת שבה מצאנו את עצמנו.

האם הסכסוך הלאומי העלים ברגע אחד את השסע הפוליטי בתוך החברה הישראלית, ואת הקונפליקט בין דתיים לחילונים? האם טבח שבעה באוקטובר הוא התפרצות מחרידה של אלימות אנטי-קולוניאלית, או דווקא של זרם מעמקים אנטישמי? ובאיזו מידה הפרדיגמה הפוסט-קולוניאלית יכולה להיחשב כיום למסגרת תקפה לצורך הבנת מדינת ישראל? מהן השלכותיה של התמוטטות הצבא והמדינה ביום הטבח על הבטחותיו של הפרויקט הציוני בכלל? כיצד השתנו היחסים בין ישראל לארצות הברית? אילו שסעים מתגלים בשבועות האחרונים במחנה השמאל העולמי?

שאלות אלו ואחרות נענות בשנים-עשר הטקסטים הקצרים הכלולים בפרויקט, פרי עטם של אריה דובנוב, אווה אילוז, אמיר פאח'ורי, אביעד מורנו, אריה קרמפף, עפרי אילני, כרמה בן יוחנן, איתמר בן עמי, עדי לבני, תמיר קרקסון, אבי שילון ותהל פרוש. להלן הצצה לפרויקט, אשר גרסתו המלאה מובאת באתר הזמן הזה.

המאמר הפותח של הפרויקט, מאת ההיסטוריון אריה דובנוב, מתייחס אל הטבח של שבעה באוקטובר כאל חוויה שמתחברת לזיכרון השואה בזיכרון הקולקטיבי היהודי, ומזהיר מפני תגובה ישראלית שתדמה יותר לתגובה האמריקאית לפיגועי 11 בספטמבר, ולפעולה מתוך רגשות נקם ופגיעה אפשרית בדמוקרטיה.

כרמה בן יוחנן כותבת על הקונספציות שקרסו – "מדינה" ו"לעולם לא עוד"; האם מדינת ישראל היא עדיין המקום הבטוח ביותר והפתרון לאנטישמיות? כך גם כותבת תהל פרוש על האנטישמיות הגואה שמראה כי "אוקטובר השחור של 2023 החזיר אותנו אחורה בזמן, כאילו נפלנו בחור התולעת".

דבריו של אריה קרמפף מעלים את השאלה: האם לאור התבהרותה של העובדה שישראל היא שחקנית משנה בעולם המערבי אנחנו עומדים אל מול קריסה של אשליית העוצמה הישראלית, והאם קריסה שכזו עשוי דווקא להיטיב עם ישראל? אביעד מורנו ואמיר פאח'ורי מציעים לשנות את הפרדיגמות השולטות בקשר להבנת הסכסוך ופתרונו, הן על ידי הבנה מחודשת של סיפור השיבה היהודית דרך הסיפור הארמני, והן על ידי פיתוח דיסציפלינה של קיום לאומי משותף שתחליף את זו הלאומית-ריבונית.

עפרי אילני כותב על התנפצות אשליית היציבות של החברה והתרבות הישראלית של לפני שבעה באוקטובר. אם בעבר דימינו את עצמנו לחלק אינטגרלי מהעולם המערבי, שיכול להתעסק במשבר האקלים, או בנושאים אחרים שעל סדר היום, הרי כעת עולה השאלה "האם נוכל לעסוק אי פעם ברנסנס הפסיכדלי לנוכח הטבח בפסטיבל נובה?"

כנגד זה, כפי שכותבת אווה אילוז במאמרה, התר אחרי דרכי מחשבה שיאפשרו עיבוד כלשהו של הטראומה הקולקטיבית, "נחיה עם אבל, הלם וטראומה, אבל אסור שאלה יכתיבו את הפוליטיקה שלנו. את זה אנחנו חייבים לחיים". הצעה זו, לצד הצעות אחרות, מציגה לקוראי הפרויקט ניסיון חלוצי לחבר את השברים ולהכניס סדר מחשבתי בתוך האפלה והכאוס.

הזמן הזה הוא כתב עת למחשבה ולדיון ציבורי מבית מכון ון ליר בירושלים, ומתפרסמים בו מאמרים ומסות בנושאים פוליטיים, חברתיים, תרבותיים ומדעיים מאת חוקרים וכותבים מובילים מהארץ ומהעולם. לקריאת מאמרים נוספים מתוך כתב העת שהתפרסמו באתר המכון: ציונות בזמן הזה; יהודי ערב: גירוש או עלייה? "הזמן הזה".