**אזהרת ספוילר**

סרטה היפה והמרגש של אנה סומרשף, "אשת חיל", מלווה את צמיחתן של תודעה ופעולה פמיניסטית בקרב קבוצה של נשים חרדיות שהקימו את תנועת "נבחרות: נשים חרדיות לייצוג, שוויון וקול", המגדירה את עצמה כתנועה חרדית פמיניסטית להכשרת מנהיגות נשית, שיח ותודעת זכויות בקהילה החרדית.

בלב הסרט שתי גיבורות: אסתי שושן ואסתי רידר אינדורסקי; ושני מסלולי פעולה מרכזיים. גיבורות הסרט מייצגות נקודות מוצא שונות בתוך העולם החרדי והבנות שונות של היקף ומטרות המאבק. למרות ההבדלים ביניהן, המטרה הראשונית והמוסכמת היא המאבק למען הכרה בזכותן של נשים חרדיות להימנות על רשימות המועמדים לכנסת של המפלגות החרדיות. זהו מאבק על הזכות להיבחר, זכות בסיסית וראשונית בהגדרה המצומצמת והפורמלית ביותר של משטר דמוקרטי, שחסומה בפניהן.

"אנחנו כאן להשלים את מלאכתן של הסופרג'יסטיות"

מסלול הפעולה הראשון שהסרט מציג הוא עתירה לבג"ץ נגד רשם המפלגות והסתדרות אגודת ישראל בתביעה לשנות את הסעיף בתקנון המפלגה המונע מנשים להיבחר לרשימת המפלגה לכנסת. תקנון אגודת ישראל קובע כי "חבר מפלגה יכול שיהיה: כל איש יהודי מבן 18 שנה ומעלה, שומר תורה ומצוות הנמנה עם החרדים לדבר ה' ומזדהה עם אגודת ישראל ומטרותיה" (חשוב לציין כי בדומה לאגודת ישראל, גם מפלגת ש"ס לא מאפשרת לנשים להתמודד ברשימתה לכנסת). העתירה הוגשה לקראת בחירות 2015, בהמשך למאבק של תנועת "נבחרות", והסרט מלווה את הגיבורות במהלך המאבק המשפטי עד להישג הסמלי של ההכרה באפליה: בסוף 2018 הודיעה אגודת ישראל בלחץ בג"ץ כי היא מוכנה להוציא את המילה "איש" מן הסעיף ובכך לבטל באופן רשמי את האפליה בתקנון.

בנוסף לסוגייה המפלגתית, הדרת נשים גם מנוגדת לסעיף 7 באמנת CEDAW לביעור כל צורות האפליה נגד נשים, אמנה שישראל חתומה עליה. מסלול הפעולה השני שהסרט עוקב אחריו הוא נסיעתן של אסתי ואסתי לוועידת הנשים של האו"ם בז'נבה שאליה הגיעו כדי להציג את מאבקן.

במהלך השהות בז'נבה מתקיימת ביניהן שיחה המחדדת את השאלה מהו "פמיניזם חרדי", מה ייחודו, מהם גבולותיו, כיצד הוא משתלב עם סוגיות ומאבקים פמיניסטיים אחרים? בשיחה שואלת אותן עורכת הדין המלווה אותן מטעם הקליניקה המשפטית באוניברסיטה העברית, סוריא בשארה, "מה הדברים שבשבילם צריכה להיות אשה חרדית בכנסת? איזה שינויים היא צריכה לעשות בחברה החרדית?" אסתי רידר אינדורסקי עונה: "אני לא פה בשביל לשנות את החברה החרדית, אני פה בשביל להצביע על פגם בדמוקרטיה הישראלית". והיא מוסיפה, "אני באופן אישי עושה הפרדה, לא מתעסקת בדבר הזה שקוראים לו דת. מפריעים לי הדברים שהם לא הלכה, הפמיניזם שלי הוא פמיניזם חילוני."

לעומתה, אסתי שושן מציגה עמדה אחרת: "נשים אומרות לנו, אתן נשמעות חילוניות. למה אתן לא מדברות על לימודי גמרא, על תפילות משותפות, כל הדברים הרוחניים שאין לנו מקום בהם. על זה שנשים לא יכולות לפתוח ספר גמרא, שארון הספרים היהודי סגור בפניהן. אלה המלכודות הגדולות, הרדיקליות האמיתית זה להתחיל לדבר על זה".

את פמיניסטית או חרדית?

הדיון הזה נוגע בשאלות העומק הן של הפמיניזם והן של החרדיות. האם אפשר, כמו שמציעה אסתי רידר אינדורסקי, לנהל את המאבק הפמיניסטי במישור פורמלי בלבד? האם אפשר לתבוע מהמדינה את השוויון שהיא מצהירה שהיא מחויבת לו מבלי לתבוע מהחברה החרדית להשתנות בהתאם? הפעילוֹת של "נבחרות", כמו הסופרג'יסטיות מאה שנה קודם לכן, נאלצות להתמודד עם האשמות שהן הורסות את החברה ואת מוסד המשפחה. גם השגת ההכרה דרך מערכת המשפט של המדינה לא הביאה לשינוי במציאות: לאחר ששינתה את הסעיף המפלה בתקנון הבהירה אגודת ישראל כי שינוי הסעיף לא יוביל לשינוי העובדות בשטח.

אבל הדיון הזה גם נוגע בגבול הדק והמעורפל שבין שמירה על חרדיות לבין השתלבות גוברת בתוך הישראליות. רוחב השינוי שמשרטטת אסתי שושן בשיחה הזאת, הכולל לימוד גמרא לנשים וערעור על ההפרדה המגדרית בפולחן הדתי, מציב בפני החברה וההנהגה החרדית אתגרים החורגים מגבולות השינוי וההשתלבות שנשמרו עד היום. השתתפותן ההולכת וגוברת של נשים חרדיות בכלכלה, בתעשיית ההייטק ובשירות הציבורי, רובה במסגרת הכוונה וסיוע שיטתיים של המדינה, לא יכולה שלא להשפיע על החברה החרדית ולשנות אותה מבפנים. אפשר להמשיך לצעוק על הפעילוֹת של "נבחרות" שהן לא חרדיות אמיתיות, אך הטיעון הזה קורס למול הרצון שלהן להמשיך ולהגדיר את עצמן כחרדיות ולהיות חלק פעיל בעיצוב החברה שאיתה הן מזדהות.

ולבסוף, האם הפמיניזם יכול להכיל נשים חרדיות שרוצות להמשיך להיות חרדיות? השאלה אם יש בסיס משותף למאבקים הפמיניסטיים של נשים מקבוצות וזהויות שונות היא שאלה מרכזית בהיסטוריה של המחשבה והפוליטיקה הפמיניסטיות, והיא רוויית מתחים ואי הסכמות. הפמיניסטיות החרדיות פועלות מתוך תסיסה גוברת של רצון בשינוי ובהשגת צדק, והתסיסה הזאת מרגשת, כובשת ומגייסת נשים חרדיות וחילוניות כאחת, גם אם חבישת פאה נראית לחלק מאיתנו כדיכוי גמור.

הסרט "אשת חיל" הוקרן במכון ון ליר במסגרת פסטיבל סרטי נשים בירושלים ב-5 באפריל. למועדי הקרנה נוספים ניתן לעקוב אחר דף הסרט בפייסבוק >