מי שנולדו, התבגרו והתהלכו בעולם בשלושת העשורים האחרונים, משנות התשעים של האלף הקודם, חוו מציאות משתנה תדיר. פיתוחים טכנולוגיים מאפשרים לנו להפיק חשמל מזרימת המים, מתנועת הרוח ומקרני השמש – פלא פלאים! ובכל זאת, לאדם הפשוט, משתמש הקצה, לא מאוד משנה כמה המצאות הובילו את החשמל אליו כל עוד הסמארטפון ייטען, ועדיף כמה שיותר מהר.

אדם שיתבקש לתאר את כדור הארץ בעוד עשור, שני עשורים, בעוד ארבעים ושלוש שנים, כנראה יתאר את "אותו הדבר, אבל יותר" – עולם מהיר יותר, זמין יותר וקל יותר. האם יוכל לתאר עולם הפוך, "אותו הדבר אבל אחרת"? לא עולם דיסטופי, ללא תקשורת או טכנולוגיה: עולם עם כל המותרות הטכנולוגיות העומדות לרשותנו היום שלא משתמש בקדמה ככלי לצרכנות, למסחר ולהשיג עוד ועוד אלא כפלטפורמה לחברה אחרת לחלוטין, שוויונית ושווה?

"נהוג לייחס לפרדריק ג'יימסון את האמירה שקל יותר לדמיין את סוף העולם מלדמיין את סוף הקפיטליזם," כתבו שמעון אדף וד"ר כפיר כהן לוסטיג באחרית הדבר המלווה את ארבע הנובלות הפוסט-קפיטליסטיות. אולם ארבע הנובלות הללו, שחוברו במיזם ייחודי שנוסד במכון בתחילת 2020, עשו בדיוק את זה: כשל זיכרון של שמעון אדף, מקשה אחת של תהילה חכימי, מאבק מתמשך של מיכל ספיר והַמֶּלֶּט של אסף גברון הן ארבע נובלות המשרטטות – כל אחת בפני עצמה, ויחד כמכלול – מציאות אלטרנטיבית, מהפכנית. מכאן כוחה של הספרות הספקולטיבית, בשאלה הפשוטה: "מה אם?"

איך נולדה הסוגה הספקולטיבית?

את המונח "ספרות ספקולטיבית" טבע לראשונה הסופר אדוארד בלאמי, בספרו "מבט לאחור – 2000-1887". הרעיון העומד בבסיס הספר פשוט – כיצד הייתה נראית ארצות הברית של שנת 2000, מרחק של כמאה ועשרים שנה אל עתידו של הסופר וגיבורו, לו הייתה אוטופיה סוציאליסטית? בחברה שבלאמי מתאר, צרכיו של כל אזרח מובטחים לו, בדמות קצבה אוניברסלית, דיור ציבורי, חדרי אוכל קיבוציים ועוד. כדי לבסס את העולם שהוא פורס בין עמודי הספר, בלאמי נעזר בחידושים טכנולוגיים וכלכליים פרי דמיונו שבזמנו נשמעו בלתי אפשריים כמעט. היום הם חלק משגרת החיים המודרנית, עד כדי כך שקשה לתאר את החיים בלעדיהם – חידושים כגון כרטיסי אשראי, טלפונים, סחר מקוון ועוד.

הסוגה הספקולטיבית מכילה מנעד רחב של יצירות ויוצרים: אוטופיות ודיסטופיות, פנטזיה ומדע בדיוני, עולמות מרוחקים מאות שנות אור ויקומים מקבילים. "חלום ליל קיץ" הוא יצירה ספקולטיבית השוזרת דמויות מיתולוגיות מרוחקות לכדי מציאות אחת; בספרה "פרנקנשטיין", מציעה מרי שלי מציאות שבה לאדם עומדת האפשרות הטכנולוגית להפיח חיים בחומר דומם. "האיש במצודה הרמה", "1984", "קפטן אמריקה" ו"משחקי הרעב" – יצירות אלו ורבות אחרות כמותן משתייכות כולן לאותה הסוגה.

שורש כוחה של הספרות הספקולטיבית הוא לא רק בעצם השאלה, "מה אם?", אלא בתשובות השונות שהיא מציעה. ספרות ספקולטיבית לוקחת את הביקורת של יוצריה על המציאות הנתונה – ותהיה זו ביקורת חברתית, כלכלית, פוליטית, אקולוגית או מוסרית – ונותנת לה אחיזה במציאות. הספרות הזו היא הצעד המתבקש הראשון של מחוללי השינוי: הם מותחים ביקורת על המציאות שלפניהם, מחדדים את הליקויים שבה ומתווים את הדרך לעתיד טוב יותר.

זהו סיפורן של ארבע הנובלות. מתוך המשברים הכלכליים הגדולים של חמש עשרה השנים האחרונות – קריסת המערכת הפיננסית בשנת 2008 על כל זעזועיה ומשבר הקורונה שרק עתה אנו מתחילים להתאושש מהשפעותיו המקיפות על כל תחומי החיים – נוצרה במכון ון ליר קבוצת מחקר בהובלתו של ד"ר כפיר כהן לוסטיג העוסקת במחשבה הפוסט-קפיטליסטית. קבוצת המחקר נועדה לגבש עמדה ביקורתית כלפי הסדר החברתי הקפיטליסטי אך גם להציע ולקדם חלופות מבניות מרחיקות לכת ולפתוח צהר למציאות אחרת. בתהליך כתיבה משותף ביררו יחד חוקרים וחוקרות, סופרים וסופרות, כיצד נראה עולם פוסט-קפיטליסטי וחשוב מזה: כיצד נראים האנשים החיים בעולם כזה ומה הסיפור שלהם.

זר, אבל מוכר

בבסיסן של "ארבע הנובלות הפוסטקפיטליסטיות" עומדים עקרונות מהפכניים, תשתית לעולם העתידני, הזר והמוזר של המזרח התיכון בשנת 2066, ועל כן הקלות שבה אפשר להזדהות עם החוויות האנושיות שארבע הנובלות שוטחות בפני הקוראים מפתיעה למדי.

הַמֶּלֶּט מתאר מציאות כמעט בלתי נתפסת של שפע חומרי וקדמה טכנולוגית. אפשרויות החיבורים האינסופיות שהוא פורס – מאמצעי תקשורת ביוניים, מוטמעים בגוף האדם, שכמעט ולא דורשים נקיפת אצבע כדי לייצר שיחה, ועד רכבות קליע מהירות שמחברות את קצוות המזרח התיכון כהרף עין – מאפשרות לכאורה תקשורת אנושית מופלאה. בכל זאת אין היא מונעת מעמי, גיבור הסיפור, מנה שייקספירית של תככים, קנאה, שנאה, תחרות, ואהבה מוחמצת. קצבה חודשית אחידה וקבועה, דיור ציבורי ופנאי אינסופי מובטחים לכל, אבל אין בכך הבטחה למימוש עצמי ולסיפוק של הצבת יעדים והגשמתם; ה"פנאי הארור" הזה מפיל חללים ומשית דיכאון קיומי עמוק על צעירים וצעירות רבים, ביניהם אודליה אהובתו של עמי, שאינם מצליחים להתמודד איתו.

מקשה אחת מעגן מחדש את נקודות ההתייחסות של החיים, הבית והמשפחה. הפרידות של אלינור מבעלה, של נוגה וגלי מאביהם ושל לונא מסבהּ נשזרת בתוך הפרידה מן הבית, כשעם מותו של יורם מתפוגגת גם הסיבה האחרונה להימנע מלשחרר את הנחלה המשפחתית לרשות הציבור. למרות השינויים שעובר מוסד המשפחה מדור לדור – מנישואיהם המונוגמיים ההטרו-נורמטיביים "המיושנים" של אלינור ויורם, אל הורותה היחידנית של נוגה והלאה אל המשפחה נטולת האינטימיות שמקימה לונא עם שלושת שותפיה לדירה – חוויות האימהות של אלינור, של נוגה ושל לונא מוכרות להפליא. למרות טכנולוגיות פריון חדישות המאפשרות צורות הריון שכיום הן רק חלום, חוויית ההורות החדשה של לונא היא אותה חוויה אנושית בסיסית שחזרה על עצמה כבר אינספור פעמים לאורך ההיסטוריה.

כשל זיכרון ומאבק מתמשך עוסקים שניהם ברטרוספקטיבה, במאבק על-זמני שבו ההווה מנסה להשתחרר מכבלי העבר, מהתבניות והדרכים ששרטט, אבל זקוק לו כדי לפלס דרך אל העתיד. התנועה הזו היא התנועה המשותפת של ארבע הנובלות, הניסיון לשכתב את החוקים החברתיים והכלכליים שהותוו לפני עשרות ואולי אף מאות שנים במאבק למען עתיד אחר.

ביום רביעי ה-21.6.23 התקיים ערב השקה לנובלות בחנות הספרים רידינג בתל אביב ובשידור חי.

לרכישת המארז: ארבע נובלות פוסטקפיטליסטיות >