באופן מפתיע יש הרבה קווי דמיון בין הרב חיים דרוקמן לאהרן אבוחצירא – שניהם עולים, שניהם בוגרים של כפר הרא"ה, שניהם שירתו בנח"ל הדתי. שניהם גם היו חברי כנסת מטעם המפד"ל, באותן שנים. אם כך, למה הציונות הדתית של אבוחצירא נדחתה וזו הרדיקלית, המשיחית, של דרוקמן התקבלה? מה הפך את דרוקמן להמשך טבעי של הציונות הדתית, אחד האייקונים שלה, ואת אבוחצירא לנטע זר, מוקצה מחמת מיאוס?

האחים אבוחצירא: הבבא סאלי והבבא חאקי

אהרן אבוחצירא הוא בנו של הבבא חאקי, האח המפורסם פחות של הבבא סאלי, נצר לשושלת אבוחצירא המעטירה (גם סבא שלי הגיע מאזורי ההשפעה של אבוחצירא במרוקו, והייתה לו היכרות אישית קרובה עם הבבא סאלי והבבא חאקי).

הבבא סאלי היה מיסטיקן ובעל מופתים, ידע לצוות והיה רגיל שנענים לו. הוא התנהג כמלך וזכה לשיתוף פעולה מצד הסובבים אותו, והתחתן עם שלוש נשים בלי שהדבר הפריע לאיש. הוא לא אהב את ישראל או את הישראליות אלא עקר לכאן בלית ברירה, הזדהה מאוד עם היהדות החרדית ואף הצביע לאגודת ישראל. כמוהם, הוא ראה בעצמו אדמו"ר לבני עדתו – המרוקאים של הרי האטלס, "השלוחים" (במלעיל). הוא כאב את כאבם, השפלתם ומחיקת זהותם. מדינת ישראל הייתה בעיניו רע הכרחי. הוא הרחיק דרומה ככל האפשר – לנתיבות.

הבבא חאקי לעומתו היה פוסק הלכה, למדן, אליטיסט מופנם, ביישן, בלי נטיות מיסטיות. שלא כאחיו, הוא לא דגל בפוליגמיה אלא נשא אישה אחת בלבד. הוא נשאר במרכז. נעשה לרב הראשי הספרדי של רמלה ולוד, ראה במדינת ישראל "אתחלתא דגאולה", קרא הלל ביום העצמאות ותמך בהיתר המכירה של הרב קוק – הפסק שאִפשר לחקלאים יהודים לעבוד את האדמה בשנת השמיטה. רצה להקים מחדש את הסנהדרין. הוא היה ציוני ודתי והשילוב הזה לא נראה לו מסובך או רדיקלי כלל. הוא היה איש "המזרחי", ושלח את אהרן בנו ללמוד בישיבת כפר הרא"ה.

אהרן אבוחצירא סיים בהצלחה את לימודיו בכפר הרא"ה, והמשיך לסמינר למורים של המזרחי ולאוניברסיטת בר-אילן. לימים הוא נעשה איש חינוך, אבל השאיפות שלו לא נעצרו שם.

אהרן, בנו של הבבא חאקי, היה מבחינות רבות דומה יותר לבבא סאלי, דודו המפורסם. הוא היה כריזמטי, מנהיג טבעי שקובע לעצמו את החוקים, נהנה מאור הזרקורים, מכוח פוליטי ומתמיכה עממית רחבה, ולא בחל במתנות או בטובות הנאה. הוא היה כוכב עולה של "המזרחי" ושל יהדות מרוקו גם יחד, נבחר לראש העיר רמלה ב-1972 ולחבר כנסת ב-1974 ומונה לשר הדתות ב-1977.

"המהפך" והמפד"ל

בשנת 1977 הייתה המפד"ל בשיא כוחה – היו לה 12 מנדטים, היא שרדה את המהפך הפוליטי ואת המפלה של מפא"י – בעלת הברית הקבועה שלה – וכרתה ברית חדשה עם הליכוד. אהרן אבוחצירא היה המקף שחיבר בין הציונות הדתית למצביעים המרוקאים שהעלו את בגין לשלטון. הוא שאותת לציבור המזרחי ש"המזרחי" היא לא שפחה נרצעת של מפא"י אלא תנועה פוליטית עצמאית. הוא היה חלק מ"קשר אוסלו" המפורסם, שבמהלכו חבר אל זבולון המר וחברי הדור הצעיר של המפד"ל כדי להדיח את הגוורדיה הישנה – זו שהייתה נאמנה למפא"י, זיהתה עצמה עם השמאל-מרכז הישראלי, וכמובן, הייתה אשכנזית ברובה המוחלט, ולא במקרה.

בחירות 1977, שידועות כמהפך של הליכוד, הן המהפך של המפד"ל:

בליל הבחירות היה ברור שהמפד"ל היא לשון המאזניים. הלכנו [זבולון] המר ואני למנהיג המפד"ל יוסף בורג, והודענו לו שאנחנו עם הליכוד. הוא צעק, "לא נלך עם בגין", אבל ענינו שאנחנו לא נחזור למפא"י שעשתה לנו השפלה כל כך גדולה. גיבשנו רוב בסיעה, ולבורג לא הייתה ברירה אלא להתיישר איתנו, ובגין קיבל את המנדט להרכיב ממשלה.

(אבי שושן, ריאיון עם אהרן אבוחצירא, ידיעות אחרונות, 13.3.2019)

אבוחצירא קצר את פירות הפוטש והמהפך: הוא מונה לשר הדתות. הוא היה אחד הנציגים היחידים של עולי מרוקו בכנסת, "רק הוא ודוד לוי", על פי עדותו. בנקודת הזמן ההיא היה דומה שהחוט המשולש שנוצר בין הציונות הדתית, הימין והמזרחיות יהפוך את "המזרחי" לתנועה שאופק הצמיחה שלה אינסופי. ישראל הרי נעשית מאז יותר ויותר ימנית, דתית ומזרחית. מבחינת אבוחצירא עצמו היה נראה שהוא עומד על סיפה של קריירה פוליטית מטאורית. ואולם רגע לפני שהוא הופך לפנים החדשות והמעודכנות של הציונות הדתית – הכול מתרסק.

אבוחצירא היה חלק מ"קשר אוסלו", כאמור, והמעורבות שלו בפוטש קנתה לו יריב מר בדמותו של ד"ר יוסף בורג – מנהיג הגוורדיה הישנה, האיש שביטא את דעותיו כלפי מזרחים כשאמר כבר ב-1967:

משפחות מרובות ילדים מברדיצ'ב או מברלין אין; משפחות מרובות ילדים ממרקש – יש ויש... אינני חושב שיש לתת כסף באופן אוטומטי כי לפעמים עלול להיקנות בכסף בקבוק של עראק במקום הלחם הדרוש.

(יוסף בורג, ועדת השירותים הציבוריים, ארכיון הכנסת, 14.11.1967)

אצל בורג היה כאן הרבה יותר מעוינות כלפי יריב פוליטי. לדידו, אבוחצירא היה נציג של כל מה שמאיים על הציונות הדתית כפי שהוא תפס אותה: מפא"יניקית, פרגמטית, מודרנית, שמאלנית, אנטי-משיחית, ואשכנזית כמובן. האירוניה היא שאבוחצירא דמה לבורג הרבה יותר ממה שבורג סבר –הוא היה שותף למתינות הדתית שלו, לפרגמטיזם, למודרניזם, לאנטי-מיסטיות ואנטי-משיחיות, לציונות הריאלית; הוא היה בן נאמן למורשת אביו הבבא חאקי. הוא בוודאי דמה הרבה יותר לבורג מאשר דרוקמן דמה לבורג.

אך מבחינתו של בורג היה אבוחצירא מרוקאי מהמשפחה של הבבא סאלי. לא היה אפשר לסמוך עליו שיעשה את הדבר הנכון. לתפיסתו של בורג, אפשר לחשוד בו שברגע האמת הוא יעדיף את בקבוק הערק ואת ערכי החמולה.

אבוחצירא הסתבך בפלילים כשהתערב לטובת בן דודו מנתיבות, ברוך, שהיה בנו של הבבא סאלי.

"לא הייתה לי ברירה. הבאבא סאלי ביקש ממני לעזור לבן שלו, ברוך [שנחקר אז בחשד ללקיחת שוחד, ובסופו של דבר הורשע ונשפט למאסר של חמש שנים]. הלכתי לאהרן ברק, היועץ המשפטי של הממשלה דאז, ואמרתי לו: 'אני הולך לבקש ממך משהו, ואני יודע שאתה רשאי לבקש ממני להתפטר, אבל יש דברים שהם מעבר לאתיקה, וזה הבקשה של הבאבא סאלי. אנא ממך תשחרר אותו למעצר בית'. הוא חתך את השיחה מיד".

כמה זמן אחרי הפגישה עם ברק נפתחה חקירה גלויה נגדך באשמת שוחד?

"תקופה קצרה. המשטרה באה לבורג וביקשה רשות לחקור אותי".

(אבי שושן, ריאיון עם אהרן אבוחצירא, ידיעות אחרונות, 13.3.2019)

עבור בורג, ההתערבות של אבוחצירא לטובת הבבא סאלי הוכיחה לו את מה שתמיד ידע – הוא לא משלנו, הוא שייך לחמולה. בורג נתן את האישור לחקירה בשמחה.

ניצחון פירוס של המפד"ל

אבוחצירא הואשם והורשע בשחיתות, הוקע וסולק משורות המפד"ל. זה היה ניצחון פירוס של ד"ר יוסף בורג. בלי להבין את המשמעות של מה שעשה, הוא סילק משם את מי שהיה עשוי להיות בעל בריתו במאבק מול "גוש אמונים". אבל כעבור זמן לא רב גם הוא היה עתיד להיות מסולק משם ולפנות מקום לאנשי "גוש אמונים", שיהפכו בסופו של דבר לפנים החדשות של הציונות הדתית. התברר שהוא סימן כמטרה את הבוגר הלא נכון של כפר הרא"ה.

ב-1977 היו כאמור ל"מזרחי" 12 מנדטים. שני חברי כנסת ברשימה היו בוגרים של ישיבת כפר הרא"ה – אבוחצירא ודרוקמן. ב-1981 היו למפד"ל שישה מנדטים, ודרוקמן, איש "גוש אמונים", היה הנציג היחיד של כפר הרא"ה.

אבוחצירא הקים את תמ"י, תנועה מזרחית מסורתית שלימים דעכה ונעלמה. הוא השתלב בליכוד לפרק זמן קצר, ואז נעלם סופית מהחיים הפוליטיים. מבחינה פוליטית, המפד"ל בגלגוליה השונים הפכה ממפלגה של הציונות הדתית למפלגה של הימין המתנחלי. כוחה הפוליטי הולך וקטן ממערכת בחירות למערכת בחירות, למרות מאמצים נואשים שלה להמציא את עצמה מחדש כמפלגה כלל-ישראלית.

הציבור המזרחי עתיד להתגלגל לכל מיני בתים פוליטיים, בין השאר לליכוד ולש"ס. אבל ל"מזרחי" הוא כבר לא יחזור. מזרחים שרוצים להיות חלק מהציבור הציוני-דתי יצטרכו להקריב את המרוקאיות שלהם. אבל בעצם כל זה היה ברור כבר מהסיפור של מה שקרה עם דרוקמן ואבוחצירא בכפר הרא"ה.

חיים דרוקמן, בן לניצולי שואה חסרי ייחוס, התקבל לכפר הרא"ה בלי קשיים מיוחדים. הוא נעשה במהירות לאחד מבחיריו ומקורביו של הרב משה צבי נריה, ראש הישיבה המיתולוגי. כפר הרא"ה הייתה ביתו, ובו הוא היה מוקף באנשים כמוהו. לעומתו אבוחצירא, בנו של הבבא חאקי, אחיינו של הבבא סאלי, נצר מפואר לשושלת "אביר יעקב", האיש שדוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי סעדו על שולחן אביו כשתיווך ביניהם ובין המוחים במהומות ואדי סאליב, סיפר: "הייתי הילד המרוקאי היחיד שהתקבל אז לישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה. גם זה היה רק אחרי שאבא שלי התחנן" (ריאיון עם אהרן אבוחצירא, שם).

---

שוקי בן-נעים הוא תסריטאי ויוצר טלוויזיה ישראלי, בוגר ישיבת ההסדר עתניאל ובוגר בית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה במגמת תסריטאות. בן-נעים הוא זוכה פרס האקדמיה הישראלית לטלוויזיה על תסריטי הסדרות "מרחק נגיעה" ו"הנערים". ב-2020 השתתף בחממת הקולנוע לפיתוח יצירה תיעודית של מכון ון ליר בפיתוח סדרה על הציונות הדתית.

סרטו של רפאל בלולו "הצדיק האחרון: שושלת אבוחצירא" הוקרן במכון ון ליר בירושלים ביום שלישי 30.7.2024. לאחר הקרנת הסרט התקיים דיון עם הבמאי, בשיתוף פרופ' ניסים ליאון, עו"ד שגית פרץ-דרעי וד"ר עידו הררי.