כולנו קמנו בבוקר שבת 7 באוקטובר למציאות נוראה, אבל גם קשה מאוד להבנה: איך יכול להיות שלא הייתה שום התראה? איך ייתכן שלחמאס יש יכולות כאלה? איך אנשים יכולים להתנהג בצורה נוראה כל כך? 

לכל השאלות האלה אולי יש תשובות, אבל אלה תשובות מסובכות ולא ברורות, שלא ממש עוזרות לעשות סדר בעולם. לפיכך, עוד באותו היום התחילו להתפשט הסברים פשוטים מאוד להבנה, חותכים מאוד, שלפיהם ברור בדיוק למה זה קרה: בכוונה, ומתוך שיתוף פעולה של כוחות אפלים שפעלו בצללים. במילים אחרות, הייתה קונספירציה.

מה זאת בכלל קונספירציה?

בספרות המחקרית נהוג להגדיר קונספירציה כבעלת ארבעה מאפיינים: קבוצה קטנה של אנשים; הפועלת בשיתוף פעולה; מאחורי הקלעים; כדי לקדם את האינטרסים שלה.

תיאוריית קונספירציה היא הטענה שקיימת קונספירציה בתחום מסוים, כלומר שמשהו קרה משום שקבוצה קטנה של אנשים פעלה מאחורי הקלעים כדי לקדם את האינטרסים שלה (בלי להתחשב באינטרסים אחרים, למשל בטובת הכלל). 

במקרה של 7 באוקטובר, למשל, נטען שהסיבה שחמאס הצליחו להפתיע את כוחות הביטחון היא שהם לא הפתיעו את כוחות הביטחון כלל, אלא זכו לשיתוף פעולה מצידם. נאמר שהתצפיתניות נחטפו מגבול עזה כבר ב-6 באוקטובר בידי כוחות צה"ל; או שהשב"כ סייע לחמאס לעבור את הגדר בהנחיית המפגינים בקפלן כדי להפיל את ביבי; או שביבי הוא שדאג שהמלחמה תפרוץ כדי להציל את שלטונו. 

ההסברים רבים ומגוונים, אבל מה שחשוב לשים לב אליו הוא שלכולם שני מאפיינים משותפים: ראשית, הם נותנים הסבר כולל ופשוט, זאת אומרת הם עונים על כל השאלות. שנית, הם מניחים מציאות איומה ונוראה, כזו שבה צה"ל/השב"כ/המפגינים/ביבי אינם מהססים לפגוע במדינה ובאזרחים תמימים.

תיאוריות קונספירציה כממשיכות הכאוס

אם תיאוריות קונספירציה דורשות מאיתנו להניח מציאות גרועה כל כך, למה הן נעשות פופולריות כל כך בזמן אסון? בדיוק בגלל האסון: המציאות איומה בכל מקרה, ולכן ההנחה מצידנו שהיא איומה (גם אם בצורה אחרת) אינה דורשת שינוי גדול מדי בהבנה שלנו את העולם ואת מידת הביטחון והיציבות שלו. יתרה מכך: הפיתוי של תיאוריות קונספירציה בתקופות מבלבלות וקשות הוא כפול. קודם כול, הן נותנות תשובות ברורות וחד-משמעיות, כלומר הן עוזרות לנו להבין מחדש עולם שאיבד הגיון. ושנית, הן מספקות לנו אויב: הן מסבירות מי האשם בעולם הזה, עולם שעל פי תיאוריית הקונספירציה חוזר להיות ברור אבל גם הופך להיות נורא.

הבעיה מתחדדת עוד יותר מכיוון שמתקפת 7 באוקטובר הגיעה אחרי שני משברים ציבוריים חריפים מאוד בישראל: מגפת הקורונה והמחאה סביב השינוי המשטרי המתוכנן. מגפת הקורונה הביאה לשיא את השיח הקונספירטיבי בעולם ובישראל, כאשר מספרים עצומים של אנשים הניחו שהקורונה הייתה נגיף מהונדס גנטית שנמלט ממעבדה; שהחיסון שפותח כנגד הנגיף יגרום בעצם למוות (או שליטה מוחית); ושהממשל השתמש בנגיף כדי להחליש את הדמוקרטיה ואת חופש הפרט וכדי להגדיל את השליטה והפיקוח על האזרחים. קבוצות של חסידי תיאוריות קונספירציה בטלגרם ובפייסבוק התפוצצו בישראל בזמן הקורונה והגיעו למאות אלפי עוקבים. 

אחרי שהקורונה (או הבהלה סביב הנגיף) נחלשה, התעורר המשבר המשטרי בישראל. כאן השיח הקונספירטיבי היה מפורש פחות, אף שבהחלט לא נמוג, אבל הקיטוב החברתי נהיה חריף משום שתומכי הרפורמה המשטרית רואים במוחים כנגד המהפכה המשטרית בוגדים, ולהפך. אם הקורונה יצרה תשתית של חשיבה קונספירטיבית, הרי המשבר המשטרי יצר תשתית של ראיית המתנגדים לך כאויב שמוכן להילחם בצורה המלוכלכת ביותר, ולכן יש צורך, ואפילו חובה, להשיב מלחמה בכל האמצעים.

כאן הגענו למשבר הנוכחי ולשיח הקונספירטיבי שנפוץ במהלכו. תיאוריית קונספירציה מניחה, בהכרח, פעולה מאחורי הקלעים, כלומר חשאיות; והיא מניחה, בהכרח, שיש אנשים שפועלים למען האינטרסים שלהם בלי להסס לפגוע באינטרסים (ובחיים) של אנשים אחרים. במילים אחרות, על פי תיאוריות קונספירציה האויב הוא תמיד גם בוגד, מישהו שנראה כאילו הוא אחד משלנו אבל הוא בעצם זאב בעור כבש.

תיאוריות קונספירציה כמערערות סולידריות

אחרי המשבר המשטרי אנשים רבים בישראל כבר התרגלו לחשוב על אנשים אחרים בישראל כעל בוגדים. אחרי הקורונה, אנשים רבים בישראל כבר התרגלו לחשוב על העולם דרך תיאוריות קונספירציה. ואחרי 7 באוקטובר, כשהעולם שהכרנו חדל להיות הגיוני, היה קל להפעיל את הכלים המנטליים האלה על המציאות החדשה והמבלבלת ולומר: רע כל כך כי יש בקרבנו בוגדים שלא יהססו לעשות את הדברים האיומים ביותר בצללים החשוכים ביותר. 

כבר כעת מחקר שנעשה על ידי האוניברסיטה העברית ומכון אגם labs בהובלת נמרוד ניר, על עמדות ותחושות הציבור בישראל על רקע המלחמה מצא שיותר משליש מהמשיבים מאמינים כי גורמים ישראליים היו מעורבים במתקפת חמאס – שיעור שהולך ועולה בהתמדה מאז המתקפה (לקריאת הממצאים המלאים).

המחיר של כל זאת ברור: צורת חשיבה כזו אינה מאפשרת שום סולידריות חברתית. כלפי מי בדיוק נפגין סולידריות, כלפי "אחים שלנו" שבעצם היו שותפים לחטיפת אזרחים לעזה? עצם הדרישה לסולידריות נתפסת כמנגנון של הכוחות האפלים, השליטים שבצללים, שמשמש אותם לביצור שליטתם. חסידי תיאוריות קונספירציה עסוקים, אולי יותר מכל דבר אחר, בחיפוש ובחשיפה של בוגדים. זו לא אווירה שאפשר לקיים בה חברה מתפקדת.

אנשים המאמינים בתיאוריות קונספירציה אולי מרוויחים עולם מובן וברור יותר – אבל זהו עולם אכזרי ואפל מאוד, מלא בסכינים שמחכות להישלף ולהינעץ בגב. זה אולי סיפור מושך, אבל הוא גם סיפור אימה – ובעיקר הוא רק סיפור, בדיון. העולם כרגע מסובך ומבלבל מאוד, אבל עם כל הקושי הוא העולם האמיתי, ובו אנחנו צריכים, כולנו יחד, ללמוד לחיות.

ד"ר אדם קלין אורון הוא ראש תחום שיח ציבורי ומנהל צוות הדיגיטל במכון ון ליר בירושלים. הוא אנתרופולוג של הדת, ואלה כמה ממחקריו: הרגלי הנופש בחברה החרדית, השיח הציבורי סביב תנועות דתיות חדשות ("כתות"), תופעת התקשור בקרב חסידי העידן החדש וקהילות של תומכים בתיאוריית הארץ השטוחה.