בחירות רביעיות לפנינו, עם פער מגדרי בפוליטיקה שאינו מצטמצם, פער העולה בקנה אחד עם המגמות של הספר שהוצאנו השנה – "פערים מגדריים בפוליטיקה בישראל", בעריכתן של מיכל שמיר, חנה הרצוג ונעמי חזן. במאמר קצר זה חנה הרצוג פורשת את הפער הזה, שנבחן בשלושה היבטים מרכזיים: האחד – מידת ייצוגן של נשים בכנסת ובממשלה, השני – הבדלים בעמדות בין גברים לנשים בסוגיות העומדות על סדר היום החברתי-פוליטי, והשלישי – הפתק ששמים בקלפי.

ראוי להזכיר שעד לראשית המאה ה-20 לנשים לא הייתה זכות בחירה כלל. זו הושגה אחרי מאבק מתמשך של נשים בכל העולם, ובכלל זה בישראל, בתקופת היישוב (1920–1926). משהושגה זכות ההצבעה אנו עדים למגמה הדרגתית של עלייה בייצוג הנשים למוסדות הנבחרים. בישראל הן עדיין מהוות רק כשליש מן הנבחרים. בשל התקינות הפוליטית – נשים נכללות ברשימות, אך הן נדחקות למקומות לא ריאליים. ייצוגן של נשים ליד שולחן הממשלה השתפר מעט, אך הוא רחוק מהשינויים הדרמטיים המתרחשים באירופה, ולאחרונה בארה"ב ואף במדינות לא מערביות.

ממצאי מחקרים בדמוקרטיות מערביות מלמדים, שבעבר הצביעו נשים באופן שמרני-ימני יותר מגברים, מה שמזוהה בספרות כ"פער מגדרי מסורתי", ואילו "הפער המגדרי המודרני" שהחל בשנות ה-70 של המאה הקודמת מתבטא בכך שנשים נוטות לכיוון השמאל יותר מגברים. צירוף של גורמים מסביר שינויים אלה: השתלבות נשים בשוק העבודה, עלייה ניכרת בהשכלת נשים ושינויים הן במבנה המשפחה והן בערכים חברתיים מרכזיים אחרים. עם זאת, שינויים אלה מלווים בהשתלבות ממוגדרת במרחבים הציבוריים. בד בבד נשים הן גם אוטונומיות יותר בהתנהגותן הפוליטית ותודעתן הפמיניסטית מתרחבת.

מדד אי השוויון המגדרי של "שוות" מלמד שהפער המגדרי, בכל תחומי החיים למעט השכלה – לא נסגר. כל אלה מסבירים את התמיכה הגדולה יותר של נשים בעמדות חברתיות של מפלגות שמאל. סקרים בישראל מלמדים כי בסוגיות כלכליות-חברתיות נשים נוטות בעמדותיהן לשמאל יותר מגברים. אולם בנושאי הקונפליקט הישראלי-פלסטיני הן ממוקמות ימינה מהגברים. ההבדלים אינם גדולים, אך קיימים.

פער מגדרי בולט בדפוס ההצבעה היה בבחירות 2009, כאשר ציפי לבני הייתה מועמדת לראשות הממשלה. המערכה התמקדה לא במפלגות ובמסריהן, אלא בעומדים בראשן: "ציפי או ביבי". הליכוד יצא בסיסמה "זה גדול עליה". הקמפיין נגדה העמיד בסימן שאלה את כושר מנהיגותה ואת התאמתה לתפקיד והוא לווה בזלזול מופגן כלפיה כאישה גם על ידי מתחריה הפוליטיים, אך לא פחות מכך – על ידי התקשורת. זו התייחסה ללבושה ולצבע שערה, השוותה אותה לילדה, וקידמה כל מה שמעביר מסר שבראש ובראשונה היא אישה. הפוליטיקאים שאלו האם היא תוכל להרים את הטלפון האדום שיגיע באמצע הלילה מוושינגטון. ציפי לבני אמנם זכתה לתמיכה רבה יותר של נשים מאשר גברים, אך לא לתמיכה מספקת שתאפשר שינוי משמעותי. הזיהוי של השדה הפוליטי כשדה מלחמה בהנהגה של גברים מעוגן עמוק בדומיננטיות של הסכסוך הישראלי-פלסטיני ובמרכזיותו של הצבא כמקור לגיוס שחקנים פוליטיים.

בישראל עדיין קיימות מפלגות המדירות נשים אם בתקנון או בתפיסה הנורמטיבית. בג"ץ אמנם אישר הסכם פשרה בעתירה של עשרה ארגוני נשים, כולל ארגון "נבחרות" – ארגון נשים חרדיות – נגד אגודת ישראל, והורה למחוק מתקנון המפלגה את הסעיף המונע בחירת נשים, אך בפועל כניסת נשים אסורה. תהליכי ההדתה וההפרדה המגדרית הולכים ומתרחבים במרחב הציבורי, ועימן האדישות, השתיקה, ושיתוף הפעולה של נציגי הציבור הנבחרים בכנסת וברשויות המקומיות עם הפרה זו של זכויות נשים לשוויון.

לבסוף, בימים אלה אי אפשר להתעלם ממשבר הקורונה. הקורונה העמידה לפנינו עוד מראה המעידה על עומק הזיהוי של הזירה הציבורית והפוליטית עם גברים וגבריות. בקווי היסוד של הממשלה שהוקמה במרץ 2020 נאמר שיוקם קבינט חירום לטיפול בקורונה. הוא הוקם, אך בתחילה לא היו בו נשים. כך גם במועצה לביטחון לאומי לא היו נשים כלל בצוותי התכנון של אסטרטגיית היציאה מהמשבר. נדרשה עתירה לבג"ץ שהוגשה על ידי ארגוני נשים כדי להכלילן.

באופן פרדוקסלי – משבר הקורונה, שהקצין את מצבן של נשים, גם יצר תנאים חדשים והזדמנויות להכרה בידע שנוצר מתוך ניסיונן של הנשים במהלך שנים של פעילות ציבורית, אך גם בימי הקורונה עצמם. אך האם הוא הוכלל? האם הרשימות המתחרות בפעם הרביעית תוך שנתיים מייצגות מבטים אלה?

אם רוצות לבדוק פער מגדרי לא מספיק לספור ראשים, אלא נדרשת הטמעת חשיבה מגדרית והגדרה מחודשת של הפוליטי. בסוגיה זו כפי שפרויקט "יודעת" מלמד – הפער המגדרי עדיין גדול.

לקריאת כתבות בנושא מגדר – דעה: יום *הנשים* הבינלאומי, שוויון מגדרי בימי קורונה, למה לפעול למניעת אלימות אם אפשר לדבר על זה?

למידע נוסף על קידום שוויון מגדרי מומלץ לצפות בהרצאות שנערכו במכון בנושא פמיניזם ומגדר.