השתלות איברים נמצאו תמיד בחזית הטכנולוגיה ומדע הרפואה, ועצם הרעיון של העברת איבר מגוף אחד לגוף אחר פִּרנס במשך שנים את מחוזות הדמיון של רפואת העתיד. אך גם כשהרפואה הזו מתממשת וטכנולוגיית ההשתלות מצילה חיים ברחבי העולם יום יום, עדיין רודף אותה צילו של המחסור באיברים להשתלה. 

אולי הפתרון הוא השתלות ממקורות לא-אנושיים? יש פיתוחים אחדים שמצביעים על השתלות איברים היברידיים  –כלומר, של איברים מבעלי חיים המצופים ברקמה אנושית – ועל השתלות של איברים מודפסים כפתרון הקסם לבעיית המחסור. במאמר דעה שפורסם לראשונה ב"הארץ" (17.2.22), ד"ר חגי בועז – ראש תמת מדע, טכנולוגיה וציוויליזציה במכון ון ליר ומושתל איברים בעצמו – פירט את היתרונות והחסרונות של השתלות של איברים שנלקחו מחזירים. המאמר מובא כאן במלואו:

אני מושתל כליה וכבד. איברים מחיות הם העתיד הרפואי והמוסרי

בחודשים האחרונים מתפרסמות חדשות משמחות אודות התקדמות ניכרת בדרך להשתלת איברים מחזירים. כתבת השער של מוסף הארץ בתחילת החודש פרסמה את סיפור השתלת לב החזיר שהושתל במרילנד בחזו של דיוויד בנט, שבוע לפני כן דווח על ניסוי בהשתלת כליות חזיר באדם שמת מוות מוחי, ביולי 2021 דווח על צוות ישראלי מהמרכז הרפואי רבין שרשם התקדמות ניכרת בפתרון בעיית קליטת האיברים ולפני שנים מספר דווח על ניסוי ישראלי מוצלח בהדפסת לב להשתלה.

השתלת איברים מחזירים או הדפסת איברים הן טכנולוגיות מהפכניות לא רק בהיבט המדעי שלהן, אלא גם בהיבט החברתי והתרבותי שלהן. בעיקר בכל מה שקשור לציר המרכזי של עולם השתלות האיברים: בעיית המחסור בהם. למעלה משישה עשורים של רפואת ההשתלות מוכיחים שהפתרון של לקיחת איבר מאדם אחד לצורך השתלתו באדם אחר לא התקבל והשתרש בחברה, לפחות לא בהיקף כזה שמסוגל לענות על הצרכים של רפואת ההשתלות. המחסור באיברים להשתלה הוא כרוני, מחריף ועולמי; אין מדינה בה אין מחסור באיברים להשתלה.

יתרה מכך, פרקטיקת השתלות האיברים יצרה מציאויות של תלות ואי שוויון בין אנשים, בין תורמים ומקבלים, בין מוכרים וקונים. הצלחתן הרפואית הובילה את הכלכלה הפוליטית של השתלות איברים למחוזות אפלים של סחר וניצול. תרומה מתוך נדיבות לב וסולידריות חברתית קיימות, כמובן, וגם הן ביטוי תרבותי שמתלווה לרפואת ההשתלות. למרבה הצער, ביטויים אלה אמנם מרחיבים את הלב אבל אינם מספיקים על מנת לגשר על המחסור המתרחב. כיצד תיראה הכלכלה הפוליטית וההצדקות המתלוות לה, ברפואת השתלות איברים היברידיים המגיעים מחיות?

גידול בעלי חיים לצורך השתלת איבריהם בבני אדם אינו הפתרון האידיאלי, אך פתרון בעיית המחסור באיברים הוא הישג שקשה לזלזל בו. עד שניתן יהיה לגדל איברים אנושיים בהנדסה גנטית מתאי החולה עצמו, השתלת איברים תהיה לעולם שימוש באיברים של אחד להצלת האחר ולעולם תצטרך לספק מעטפת מוסרית והצדקה אתית לניצול המגולם בעצם ההשתלה. מעבר לשאלות הרפואיות והסכנות הגלומות בהשתלות איברים ממקורות לא אנושיים, כמו למשל התפשטות מחוללי מחלות שהחיה חסינה אליהם אבל בני אדם לא, עצם גידול בעלי חיים לצורך השתלה עלול לעורר רתיעה והתנגדות בקרב חוגים מסוימים, בעיקר פעילים למען זכויות בעלי חיים. מול אלה, ניתן להעלות את הטענה כי השתלת איברי חיה אצל חולים היא אחד השימושים הצודקים ביותר של בני אדם בבעלי חיים. אם האנושות תשנה את מנהגיה ואת יחסיה לבעלי חיים ותחדל מאכילת בשר, שימוש בביצים, חלב או תוצרים אחרים של בעלי חיים, תעשיית מוצרי העור תחדל מלהתקיים ועולם חיות המחמד יעבור שינוי רדיקלי – אזי, ככל שתתקיים, תעשיית בעלי החיים לצורך השתלת איברים והצלת חיים תהיה האחרונה, אם בכלל, לעבור מהעולם.

אכן, זו תהיה תעשיה. תעשיית איברי בעלי חיים להשתלה תהיה מיזם מסחרי ולכל איבר להשתלה יהיה מחיר. תעשיה זו תיטמע ודאי בשוק הפרטי עם פיקוח ורגולציה רפואיים שיבחנו את כשירות האיברים שיגיעו להשתלה. באיברים היברידיים, כמו האיברים שבניסוי הישראלי שהוזכר בפתח הדברים, איברי בעלי החיים יצופו בתאי שליית אנוש על מנת להתמודד עם סכנת הדחייה. האם תאי שליה, הנתרמים היום לאחר לידה, יהפכו גם הם לסחורה? לפי החקיקה הקיימת כיום בארצות הברית ובמדינות רבות אחרות, תאי שליה אסורים במכירה. אך האם המעבר לרפואת השתלות איברים היברידיים תשנה את החקיקה והפסיקה בנוגע להשתלות איברים?

חקיקה ופסיקה זו נועדה להסדיר את היחסים של תרומת איברים מבני אדם. היא עוסקת בעיקר בשאלת ההסכמה, התמורה והטיפול הרפואי לתורם. כל אלה יהיו לא רלוונטיים ביום בו האיברים כבר לא יגיעו מבני אדם. אך מה לגבי הרקמה שמצפה את האיבר שמקורה בתאי שליה? האם יהיה מותר למכור אותה? אם לא, מה יהיו ההצדקות החדשות לאיסור מכירה? בניגוד לכל איבר אחר, בזמן הלידה השליה ממילא נפלטת מהגוף. אם אספקת האיברים ההיברידיים תהיה מצויה כולה בתחום השוק הפרטי, מדוע לא לתגמל בכסף גם את היולדת? מצד שני, האם מכירתה לא תכביד על מחיר האיבר המושתל? האם אין זה מקרה קיצוני בו משלמים על תוצר גוף שהגוף כבר אינו זקוק לו, אין מאמץ או סכנה מיוחדת בהפקתו? מערך החקיקה והרגולציה יצטרך להתאים עצמו מחדש לכלכלה הפוליטית שרפואת השתלות היברידיות תצמיח.

ומה לגבי איסורים דתיים או תרבותיים? ביהדות ובאסלאם החזיר נחשב כחיה טמאה ואסורה באכילה. אך השתלת מסתמי לב מחזירים מותרת ביהדות ובהתאמות מסוימות גם באסלאם. ערך הצלת החיים הוא עליון וגובר על החרמת החזיר במעגלי חיים אחרים. נדמה כי כך יהיה גם בהשתלת איברים היברידיים.

ההיסטוריה של רפואת השתלות איברי אנוש מלמדת כי עיקר הקושי אתו התמודדו אנשי דת קשור בהגדרת המוות המוחי ובלקיחת איברים מבני אדם במוות מוחי. זו גם הנקודה שגרמה למשבר אמון כלפי רפואת ההשתלות בקרב ציבורים גדולים שמלכתחילה חשדנים יותר כלפי טכנולוגיות רפואיות מתקדמות. כיצד תיראה המחלוקת סביב המוות המוחי בעידן של השתלות איברים היברידיים, בו מקרי מוות מוחי כלל לא ישמשו כפוטנציאל לתרומת איברים? האם ניתן יהיה לפתור את המחלוקת סביבם בצורה קלה יותר? האם הדאגה האתית הראשונה שקשורה במצב מוות כזה, כלומר, הארכת חיים שאינם עוד בחסות המכונה, תיפתר בצורה קלה יותר?

השתלות איברים מחזירים הן התקדמות מבורכת. היא פוטרת את הממתינים להשתלה ואת המושתלים מבעיית המחסור ומההגבלות האתיות הנובעות מעצם העברת איבר מאדם אחד לאחר, תנתק את שאלת הגדרת המוות המוחי משאלת מצאי האברים להשתלה ועם פתרון בעיית דחיית האיבר, לא יהיה צורך גם בהשתלות חוזרות. היתרונות שהשתלות מסוג זה מציעות עולות על ממד הניצול של בעלי החיים לטובת בני האדם.

מומלץ לקרוא: גוף יחיד רבים: הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה