באפריל 1967 הוזמן תיאודור אדורנו, איש אסכולת פרנקפורט ומראשי מנסחיה של התיאוריה הביקורתית, לשאת דברים בתא הסטודנטים הסוציאליסטיים באוניברסיטת וינה. הוא נשא הרצאה על התחזקות הימין הקיצוני בגרמניה על רקע היווסדה של האן-פה-דה, המפלגה הנציונל-דמוקרטית של גרמניה, מפלגת ימין קיצוני בעלת צביון ניאו-נאצי, והחשש שהיא תזכה לתמיכה לא מבוטלת בבחירות לפרלמנט של מערב גרמניה – חשש שנתבדה כעבור שנתיים. הקלטה של ההרצאה נשמרה בארכיון (והיום היא זמינה להאזנה מקוונת), אך בדפוס היא ראתה אור בגרמניה רק בשנה שעברה ועוררה עניין רב עם פרסומה. ניתוח הסיבות לעלייתו של ימין קיצוני חדש בשנות השישים שופך אור גם על הימין החדש של ימינו. אדורנו דן בהרצאה בשובה של הלאומיות הפתולוגית, בהתפרצות המתחים המעמדיים הלא פתורים בקפיטליזם המאוחר ובמשאלה הלא מודעת לקטסטרופה חברתית. על כל אלה מתבסס הימין הקיצוני החדש – שלטענת אדורנו, אין לו מרכז אידיאולוגי מוצק או תיאוריה פוליטית של ממש וזהו סוד כוחו, הממומש בתכסיסי התעמולה הגמישים והיעילים שלו.

תרגום זה אינו זמין באתר. ניתן לקרוא את ההרצאה המלאה בספר "הימין הקיצוני החדש: היבטים אחדים" שהוא פרי של שיתוף פעולה בין הוצאת הקיבוץ המאוחד, סדרת קו אדום, תיאוריה וביקורת והוצאת מכון ון ליר.