כיצד תצוגות הקבע של אמנות מקומית במוזיאונים המרכזיים בישראל משקפות את המציאות הנוכחית, והאם זה בכלל תפקידן? המסה מבקשת להתבונן במקרה המיוחד של "דמיון חומרי", תצוגת האוסף הישראלי שנפתחה בשנת 2022 במוזיאון תל אביב לאמנות. מקרה זה מזמין בדיקה מחודשת של הצומת שבין יצירת האמנות, על חומריה וחזונותיה החופשיים, ובין החלל המוסדי, שאוספיו ופעולות האוצרות שלו מושפעים תדיר מן הידע האקדמי ההיסטורי. בדיקה שכזו נקשרת בכמה שאלות יסוד של מוזיאולוגיה ביקורתית מן העשורים האחרונים, בעיקר שאלות הנוגעות לחלקם של מוזיאונים בבנייה של נרטיבים לאומיים ובאתגור זהויות קולקטיביות חלופיות. אבל העדפתה של הפריזמה החומרית על פני זו ההיסטורית בעיצוב היחס כלפי יצירת האמנות וזיקתה ליצירות אחרות – גישה שיישמה האוצרת דלית מתתיהו ב"דמיון חומרי" – שולחת את הביקורת המוזיאולוגית למחוזות אחרים, לחוש ביתר שאת את נביעותיה המגוונות של אמנות המקום מן השטחים הבוערים והמתפוררים סביבה כעת.
דימוי: מראה הצבה, 2022, מוזיאון תל אביב לאמנות, צילום: אלעד שריג
More Articles from this issue
