בשנים האחרונות התרחבו במידה רבה הפערים הכלכליים בין משקי הבית בישראל. ראשיתה של תופעה זו במחצית השנייה של שנות השבעים ואין היא ייחודית לישראל, אלא היא חלק ממגמה כלל-עולמית (דהן 2001). במדינות OECD עלה אי-השוויון בהכנסות מאז שנות השבעים, ובייחוד מאמצע שנות השמונים (Bourniaux et al. 1998). עלייה באי-השוויון נרשמה גם במדינות אמריקה הלטינית במהלך שנות השמונים (Robbins 1996; Wood 1997). העלייה בפערי השכר נראתה בארצות הברית כבר מתחילת שנות השישים (Kosters 1994), הואצה במידה רבה מאז שנת 1973 (Higgins and Williamson 1999) ונמשכת עד היום (Autor et al. 2005). העלייה בממדי אי-השוויון בארצות הברית הואצה מאוד במהלך שנות השמונים. אי-השוויון במדינות המפותחות (ובראשן ארצות הברית) הוסיף לעלות גם בשנות התשעים, אבל קצב עלייתו הואט במידה ניכרת.
העבודות השונות שחקרו את תופעת אי-השוויון בחלוקת ההכנסות בישראל התרכזו בבחינת השינויים שחלו במדד ג'יני, שהוא המדד המקובל למדידת רמת אי-השוויון. אחד החסרונות הבולטים של מדד זה הוא אי-יכולתו להבהיר את השתנות "יחסי הכוחות" שגרמה לשינויים במדד. אמנם העלייה הנרשמת במדד ג'יני מצביעה על הרעה בחלוקת ההכנסות, אולם אין בה כדי ללמד על השינוי שחל במצבם היחסי של כל אחד מרובדי האוכלוסייה. ההרעה יכולה להתרחש בעקבות עליית חלקו של המעמד הגבוה על חשבון המעמד הנמוך בעוד חלקו של המעמד הבינוני לא השתנה, אך גם בעקבות עליית חלקו של המעמד הגבוה על חשבון המעמד הבינוני בעוד חלקו של המעמד הנמוך לא השתנה.