"קולו של הרופא, בצרפתית הרצוצה שבפיו, שב והעיר אותי. 'צַיֵּר!' שוב ושוב ראיתי את דמותו בחלוק הלבן, נפרד ממני ולוחץ את ידי, 'צַיֵּר!'"

זו הייתה עצתו של הרופא לח'אלד – לוחם שאיבד את זרועו השמאלית במלחמת העצמאות של אלג'יריה – כדי להיחלץ מדיכאונו העמוק. עשרות שנים אחר כך משיק ח'אלד את התערוכה הראשונה שלו בגלריה בפריז, שם הוא פוגש את אחלאם הסופרת הצעירה שמתאהבת בו אף שמבחינת פער הגילים ביניהם הוא יכול להיות אביה. ח'אלד המספר הוא יציר דמיונה של הסופרת אחלאם, שהופכת את קולה לקולו ומוסרת את הרומן בלשון זכר. שפת הציור כגאולה למי שזרועו נקטעה סוללת את הנתיב לשפת האם עבור מי שלשונה נכבשה.

אחלאם מֻסתע'אנמי היא הסופרת האלג'ירית הראשונה שפרסמה רומן בערבית לאחר השחרור מן הקולוניאליזם הצרפתי. כפי שהעיד חבר השופטים שהעניקו לה את פרס נגיבּ מחפוז לספרות, "זהו אור הבוקע מתוך חשכה עמוקה. הרומן מצליח להיחלץ מן הגלות הלשונית שגזר הקולוניאליזם הצרפתי על האינטלקטואלים האלג'ירים".

אחלאם מֻסתע'אנמי (1953) היא סופרת ומשוררת, בתו של לוחם מחתרת אלג'ירי שישב בכלא הצרפתי, אשר בילתה את ילדותה בתוניסיה ושבה למולדתה לאחר השחרור מהקולוניאליזם הצרפתי. ספריה תורגמו לשפות רבות ונמכרו במיליוני עותקים. זיכרון הגוף, שיצא לאור בשנת 1993 והודפס ב-34 מהדורות, הוא רומן ראשון בטרילוגיה. ספרי ההמשך הם אנרכיית החושים (1997) ועוֺבֵר מיטה (2003). בעלת תואר שגרירת אונסק"ו למען השלום, 2016.