מחקר זה בוחן את האופנים שבהם "עבודות שקופות" (invisible work), כלומר עבודות שאינן מוגדרות באופן פורמלי כ"עבודה" ושאינן זוכות להכרה כעבודה או לתגמול כספי, מהוות חסם להשתלבות שוויונית של נשים בשוק העבודה הפורמלי ולקידומן בו. לעומת מחקרים קודמים בנושא, אשר התמקדו בעבודות שקופות המתבצעות במרחב הביתי, מחקר זה מרחיב את נקודת המבט ובוחן את ביטוייהן ומשמעויותיהן של העבודות השקופות גם בשוק העבודה, וזאת מתוך תפיסה שלפיה ההבחנה הבינארית והמגדרית בין בית לעבודה, בין פרטי לציבורי, היא למעשה הבניה חברתית. חקר הפרקטיקות והמשמעויות של העבודות השקופות במרחבים השונים מטרתו לאתר הסברים חדשים לאי-השוויון המגדרי העיקש בשוק העבודה בעידן הניאו-ליברלי, ובעקבות זאת להציע כיוונים חדשים להתמודדות עימו.

המחקר מתבסס על שילוב של שיטות מחקר איכותניות וכמותניות (mixed-methods). ידע שצמח מתוך ראיונות קבוצתיים עם נשים וגברים ממיקומים חברתיים מגוונים שימש בסיס לסקר בקרב מדגם מייצג של עובדות ועובדים בשכר בישראל. ממצאי המחקר מלמדים כי גם בקרב נשים וגברים העובדים/ות בשכר קיים אי-שוויון מגדרי עמוק בביצוע עבודות שקופות במרחב הביתי – עבודות בית וטיפול. במקביל המחקר מראה כי נוסף על העבודות השקופות בבית, נשים, ובמידה מסוימת גם גברים, מבצעות סוגים מגוונים של עבודות שקופות במקום עבודתן בשכר, וכי הדבר מהווה מנגנון ממגדר של שכר בארגון. המחקר חושף כיצד החברה הניאו-ליברלית, הנשלטת בידי תרבות השוק, מייצרת עוד מנגנון ניצול – עבודות שקופות לא רק בבית אלא גם במקום העבודה. בתוך עולם זה נשמרים מנגנונים ממגדרים והיררכיים, כך שלביצוע הלא שוויוני של עבודות שקופות במרחבים השונים יש השלכות על קידומן של נשים בשוק העבודה. ממצאי המחקר מעלים המלצות ברמת המדיניות, ברמת המדידה וברמת המחקר.