החלטה 1325 היא הראשונה משבע החלטות שקיבלה מועצת הביטחון של האו"ם בשנים 2013-2000, שעניינן "נשים, שלום וביטחון". סדרת ההחלטות הזאת היא ניסיון היסטורי להטמיע נקודת השקפה מגדרית (gender mainstreaming) בפעילותם של ארגונים בין־לאומיים, והיא מבקשת לשלב בין שלושה ערכים אוניברסליים: הגנה, שוויון ושלום, מתוך הדגשת מעמדן הייחודי של נשים. בהקשר הצר, הסוגיה שהובילה לפיתוח נורמות במשפט הבין־לאומי הנוגעות למעמדן של נשים באזורי מלחמה, היא הצורך לספק הגנה לנשים ולנערות מפני אלימות מינית בזמן סכסוך. לשם כך, החלטה 1325 קובעת כי על המדינות החברות באו"ם מוטלת האחריות לכבד את כל האמנות הקובעות תקנות בעניין מצבן של נשים בעת מלחמה, להגן על נשים ועל נערות מפני אלימות מגדרית, ובמיוחד מאונס ומניצול מיני, ולהעמיד לדין חשודים בפשעי מין, ובמיוחד בפשעים שערכאות בין־לאומיות הגדירו אותם פשעי מלחמה, עינויים ופשעים נגד האנושות. בהקשר הרחב, בהחלטות אלו נוסחו דרישות נורמטיביות כלליות הנוגעות לצורך לכלול נשים בתהליכי מניעת סכסוכים, יישוב סכסוכים ושיקום לאחר סכסוך, וגם להכרה בקשר שבין התמשכותם של סכסוכים צבאיים לאי־שוויון מגדרי בחברה.

נייר מדיניות זה מנתח את דפוסי התפוצה והיישום של החלטה 1325 מנקודת מבט גלובלית ובוחן כמה דגמים של פרשנות ושל התאמה מקומית (לוקליזציה) שהתפתחו בישראל בעשור האחרון. הגישה שנייר המדיניות הזה מתבסס עליה גורסת שתהליך העיצוב של תקנות וחוקים מדינתיים ובין־לאומיים, הנוגעים לזכויות נשים, מושפע ממערך הכוחות הגיאו־פוליטי ומאינטרסים כלכליים ופוליטיים מרובים ורב־ממדיים ברמה הלאומית וברמה הגלובלית.

ניתן להוריד קובץ PDF של החוברת או להזמין את החוברת המודפסת (דמי משלוח בדואר: 10 ש"ח).