נייר עמדה זה מבוסס על מחקר שבדק את דפוסי הסיקור של האוכלוסייה הערבית בעיתונות העברית. במחקר התברר כי הסיקור היה רווי בסטריאוטיפים שליליים של הערבים. כמו כן נמצא שהיקף הסיקור של הערבים היה מצומצם והתמקד לאורך זמן בעיקר בשני נושאים: ביטחון ופשע. רוב פעילות המחאה של האזרחים הערבים סווגה כנוגעת ל"ביטחון וחתרנות" ולא כנוגעת להעלאת דרישות אזרחיות. בכך תרם הסיקור לדה-לגיטימציה של תביעותיהם ודרישותיהם של הערבים לשוויון אזרחי ולאומי בישראל. גם הקצאת המשאבים המצומצמת של העיתונות בסיקור היישובים הערביים הפרושים בפריפריה תורמת לקיבוע מעמדם בשולי החברה הישראלית. המסקנה העולה היא כי יש לעודד ולהדק את הקשר הבלתי אמצעי בין עורכים בתקשורת העברית למנהיגות המקומית והארצית באוכלוסייה הערבית.