בסוף יולי 2017 פורסם שמושל אזור לאציו באיטליה, הכולל גם את עיר הבירה רומא, שוקל להנהיג קיצוב באספקת המים ולאסור הפעלה של המזרקות נוכח משבר המים במדינה. הסיבות למשבר הן בצורת קשה ורמת תחזוקה נמוכה של מערכות המים העירוניות. לקורא הישראלי מן הסתם זה נשמע מוכר. לפני יותר מעשרים וחמש שנה קרא שר החקלאות להתקלח בזוגות כדי לחסוך במים, ולפני שש-עשרה שנה פרסם משרד התשתיות תקנות המגבילות את השקיית הגינות בישראל. כיום, למרבה השמחה, אין מחסור במים בישראל ומשק המים שלנו משמש במדינות רבות מושא להערצה ומודל לחיקוי.

בשנת 2001 נחקק חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ובעקבותיו שונה המבנה המוסדי של משק המים והביוב בישראל. המחלקות העירוניות שטיפלו בענייני המים והביוב נסגרו ובמקומן הוקמו תאגידי מים וביוב. מחקר זה דן בהיבט אחד של משק המים – במקטע החלוקה והאספקה העירוניות – והוא בוחן את השפעת הרגולציה של תאגידי המים והביוב על המחיר והשירות לצרכן. המחקר מיועד לקובעי המדיניות, לקורא המקצועי ולכל מי שמעוניין לדעת כיצד מתנהלת הרגולציה במשק המים והביוב בישראל ולהבין את השלכותיה על המחיר ועל איכות השירות.

במחקר אנו בוחנים את מבנה הרגולציה, את תפקידי הרגולטור ואת השפעתו על המבנה המוסדי הקיים ועל המסחור – כלומר את התלות הגדלה והולכת של היחיד בשוק כדי לענות על צרכיו. המחקר מתאר את הניסיונות לשנות את המבנה המוסדי של משק המים ולצמצם את מידת המסחור שלו, ובסופו מובאות כמה המלצות שנועדו להגדיל את הרווחה החברתית המצרפית.