מפגשי קבוצות מבוקרים ויזומים הם חלק מהיחסים בין ערבים ליהודים בישראל זה יותר מארבעה עשורים. פעילות ארוכת שנים זו מלווה בתיעוד מקיף ובספרות ביקורתית מקיפה לא פחות העוסקת במטרותיה, בכוונותיה ובמידת הצלחתה. הספר מתאר את התהליך הרב-ממדי של דיאלוג בין-קבוצתי בין יהודים ישראלים לבין ערבים פלסטינים, וחושף את הסערה הפנימית המתחוללת מתחת לפני השטח ואת כוחה הגדול לשנות יחסים של שלילה הדדית. כהנוב לוקחת אותנו מעבר למישור המוכר של מפגש בין-קבוצתי ובוחנת את הדינמיקה המתקיימת בין הקבוצות ובתוך כל אחת מהן, ואז, באומץ רב, גם את הדינמיקה של תודעתו של כל משתתף. היא מדברת על אופיו המטריד והמסוכן של הדיאלוג, אשר מעצב מרחב שבו הפרטים פוגשים לא רק את הדימוי או את הנרטיב של האחר אלא גם את הדימוי או את הנרטיב של העצמי. היא טוענת כי בדיאלוג טמון הפוטנציאל לערער את תחושת הזהות של הפרט, וכי כישלון לכאורה של דיאלוג גלוי הוא לפעמים ראשיתו של תהליך של דיאלוג פנימי ושל שינוי.

חשיפת המציאות מאחורי המגוון הרחב של רגשות הקשורים לריבוי הזהויות אצל כל משתתף, ערבי או יהודי, מאפשרת לכהנוב להתנתק מהדיכוטומיות הקלאסיות והפשטניות של קורבן/מדכא, חלש/חזק, רע/טוב, מוסרי/לא מוסרי. הספר מביא תובנות מעניינות בדבר ההתפתחות המקצועית והאישית של משכיני שלום המעזים להציב סימני שאלה לצד הרגשות הקשורים לדינמיקת הכוח של מפגשים בין ערבים ליהודים. הספר מציג גם מסגרות אנליטיות מועילות להבהרת המורכבות של המפגש וההתמודדות עם "האחר" שבתוך כל אחד מאתנו.