כיצד נשמר סוד משפחתי במשך שנים? מדוע שותקים ומסתירים שחיתויות המתרחשות במקומות עבודה? מדוע אנו עוברים לסדר היום כאשר אנו נתקלים באפליה מגדרית, אתנית, לאומית או מעמדית? מדוע שתק העולם בעת שהתרחשו שואת יהודי אירופה, רצח העם הארמני בטורקיה או אסון ביאפרה? מדוע דיווחים על הרג פלסטינים או על מלחמת אזרחים באפריקה תופסים מקום שולי בתודעתה של החברה הישראלית? לכאורה הטענה על שתיקה היא פרדוקסית. אנו חיים בעידן של מלל ציבורי בלתי פוסק, שבו עומדות לרשות האזרחים בימות תקשורת רבות, שמעליהן יוכלו להגיב ולהשמיע את קולם: טלוויזיה, רדיו, עיתונות ואינטרנט. הנגישות למידע הפכה למובנת מאליה: ארכיונים ישנים נפתחים לציבור, התביעה לשקיפות מידע נענית יותר ויותר ולווייני הטלוויזיה והאינטרנט מציעים לנו מאות ערוצי מידע ותקשורת. מדוע, אם כן, יש עדיין כל כך הרבה שתיקה והשתקה?

הספר יודעים ושותקים: מנגנוני השתקה והכחשה בחברה הישראלית מבקש לענות על שאלות אלו ולברר מהם התהליכים החברתיים המשתיקים והדוחקים סוגיות חשובות אל שולי התודעה הציבורית. הכותבים בספר — חוקרים, עיתונאים, אנשי מקצוע ופעילים חברתיים — חושפים את הרבדים הרב-ערכיים של מנגנוני ההדחקה וההשתקה הפועלים בקרב הציבור הישראלי ומנסים לפענח את הקשר בין השתיקה, הידיעה והפעולה.