ספר זה בוחן מתחים פנימיים בהגדרתה העצמית של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, הנעה בין שני מוקדי מתח עצמאיים אך קשורים — יהודיות ודמוקרטיות: המתח בין יהודים ללא-יהודים (בעיקר ערבים פלסטינים) והמתח הפנים-יהודי בין תפיסות לאומיות-תרבותיות ובין תפיסות דתיות של יהדות.

הספר טוען כי שילוב בין יהודיות ובין דמוקרטיות הוא אפשרי מושגית וניתן להצדקה מוסרית עקרונית: מדינה דמוקרטית יכולה להיות מדינת לאום יהודית שחלקים ניכרים באוכלוסייתה הם יהודים שומרי מצוות. מדינה דמוקרטית אינה יכולה להיות מדינת הלכה ומדינה יהודית אינה יכולה להיות דמוקרטית ליברלית, המפריטה את הזהויות הלא-אזרחיות של תושביה ומתייחסת אליהן בשוויון מלא.

למרות האפשרות העקרונית לשילוב בין השתיים ולהצדקתו, חלק ניכר מן ההסדרים והתהליכים הקיימים בישראל אינו מוצדק ומאיים על היציבות של החברה ועל הדמוקרטיות שלה. מודעות למתחים ולמרכזיותם והנכונות לתת להם פתרונות עקרוניים וחוקתיים הם תנאי חשוב לשיפור סיכוייה של מדינת ישראל להמשיך ולהתקיים כמדינה יהודית, דמוקרטית וניתנת להצדקה.