גישתו המהפכנית של נעם חומסקי ללשון השפיעה לא רק על חשיבתם של בלשנים. גם תחומים סמוכים עברו זעזוע בעקבות "המהפכה החמסקיאנית" בבלשנות.

ספר זה סוקר את הרעיונות המרכזיים של התיאוריה הבלשנית המודרנית, את התופעות הבסיסיות שמסבירה תיאוריה זו, ואת יחסי הגומלין בין הבלשנות, הפסיכולוגיה והנוירולוגיה. ארבעת פרקיו מציגים את עקרונות העיסוק בידע הלשוני האנושי, בהתפתחותו של ידע זה אצל ילדים גדלים, באופן בו ידע זה ממומש בדיבור ובהבנה, ובהקשר בין מנגנוני שפה ורקמת המוח.