יותר מעשרים שנה עברו מאז הגיעו לישראל כמיליון אזרחים לשעבר של חבר המדינות העצמאיות שהיו לפנים ברית המועצות. תפיסותיהם ואורחותיהם של "הרוסים", חברי הקולקטיב דובר הרוסית, הנתפסים לפעמים כמי שחיים ב"גטו רוסי", עודם בגדר חידה בעיני רבים בחברה הישראלית הוותיקה. הספר הזה משמיע את קולן של מגוון קבוצות המשתייכות לקולקטיב דובר הרוסית בישראל: האינטליגנציה; הקהילה ההומו-לסבית; ותיקי מלחמת העולם השנייה; הורים צעירים; סטודנטים למדעי החברה והרוח; נערות אולפנא; משתתפים בתוכנית נעל"ה; מוזיקאי רוק; צרכנים של חנויות המזון הרוסיות; ועוד. קולותיהם שונים זה מזה, אך כולם מדברים רוסית וממחישים את ההטרוגניות העצומה שמאפיינת את דובריה בישראל.

מחברי המאמרים המובאים כאן ועורכות הספר הציבו לעצמם את האתגר לפענח את ההטרוגניות הזאת ולדבר על תרבותם של דוברי הרוסית בישראל כעל תרבות ישראלית, כלומר תרבות המיוצרת בישראל, בתוך הישראליוּת. מקרי הבוחן המתוארים במאמרי הספר מראים כיצד האתוס הלאומי הישראלי, מערכות סימבוליות ושיחים אידיאולוגיים-פוליטיים המארגנים את המרחב התרבותי בישראל נוכחים במתרחש בתוך הקולקטיב הדובר רוסית ואף מעצבים את הדינמיקה בתוכו.

הספר מראה שהמושג "גטו רוסי" ו"גטואיזציה" של הנושא הרוסי אינם מאפשרים הבנה של המתרחש בקולקטיב הדובר רוסית בישראל, ולא זו בלבד, המחקר מראה כי גם את המתרחש היום בחברה הישראלית בכללותה אי-אפשר להבין עוד בלי נקודות המבט "הרוסיות".