הספר ריבוי המודרניות מציג גישה חדשה לחקר המודרניות. בניגוד לדעה הרווחת מודגש בו כי במקומות שונים התפתחו דפוסי מודרניות שונים. ארצות הברית, מדינות אמריקה הלטינית, יפן, הודו, ישראל ומדינות וחברות אחרות – אף אחת מהן לא העתיקה את דפוס המודרניות הראשוני כמות שהוא, ובכל אחת מהן התפתחו דפוסי מודרניות אופייניים לה. אמנם לדפוסים הללו יש קווי יסוד משותפים המצדיקים את הנטייה לראות במודרניות ציוויליזציה ייחודית שהתגבשה בעיקר במערב אירופה, אבל חשוב להדגיש את רבגוניותם של הדפוסים שהתפתחו בכל מקום ומקום. חשיבות מיוחדת נודעת להתפתחות דפוסי המודרניות בארצות אסיה כדוגמת יפן, ובעיקר הודו – שהיום היא המדינה המודרנית הגדולה בעולם.

הספר סוקר את הגישות הקלאסיות לחקר המודרניות ומציע ניתוח מעמיק של הנחות היסוד הפוליטיות והתרבותיות של הדגם האירופי הראשוני, על היבטיו היצירתיים החיוביים ועל הפוטנציאל ההרסני הטמון בו. כמו כן, הספר מתאר בהרחבה את ביטוייה המגוונים של ליבת המודרניות במדינות השונות, אגב השוואה מאירת עיניים ביניהם, ומנתח כמה מהתפתחויות העת האחרונה על רקע תהליכי הגלובליזציה.