אחת הדרישות שעלו בעקבות המחאה החברתית של קיץ 2011 היא הנהגת מע"מ בשיעור משתנה על מוצרים שונים (מע"מ דיפרנציאלי) לצורך הקטנת אי-השוויון. בישראל מוטל מע"מ מופחת רק על חלק קטן מהצריכה בהשוואה למדינות האיחוד האירופי, שהן מהמפותחות והשוויוניות ביותר. רוב המדינות הללו קבעו מע"מ מופחת או מע"מ בשיעור 0% על מוצרי מזון, הספקת מים, ציוד לנכים, ספרים ועיתונים ועוד. בהתחשב בנתונים הללו הדרישה למע"מ דיפרנציאלי בישראל נראית הגיונית ומתבקשת. אין חולק על כך שאפשר להקטין את אי-השוויון בעזרת מע"מ דיפרנציאלי. המאמר בוחן כמה שיטה זו אפקטיבית (בכמה היא אכן מקטינה את אי-השוויון) וכמה היא יעילה (מה העלויות של שיטה זו לעומת שיטות אחרות להקטנת אי-השוויון).

מתוך הספרות הכלכלית, הן התיאורטית והן האמפירית, עולה כי השיטה של מע"מ דיפרנציאלי נחותה במידה ניכרת משיטות אחרות כמו מס הכנסה פרוגרסיבי, קצבאות וסובסידיות, גם לשם הקטנת אי-השוויון וגם לשם עידוד הצריכה ותמיכה במוצרים ובענפים מסוימים. הדרך הנכונה להפוך את המע"מ לפרוגרסיבי היא להקצות את הכסף שאמור להיגרע מהכנסות המדינה עקב שיעורי מע"מ מופחתים לקצבאות או למס הכנסה שלילי. אפשר לשקול מע"מ דיפרנציאלי רק כאשר מסיבות טכניות או פוליטיות אי-אפשר להעלות את מס ההכנסה ואת הקצבאות, או ליישם מס הכנסה שלילי.