ההלכה היא התרחשות תרבותית ולא רק ספרות הלכתית. ממילא פילוסופיה של ההלכה אמורה לעסוק גם בפילוסופיה של ההתרחשות ההלכתית. למרבה הפלא פילוסופים של ההלכה לא עסקו עד כה בהתרחשות עצמה. החוקרים שמאמריהם מכונסים בספר מנסים להתמודד עם האתגר הזה. ברם עיסוק בכך טומן בחובו סתירה פנימית, שכן התרחשות היא דבר-מה שלא ניתן להמשיגו במילה כתובה, ועל כן המאמץ הנעשה פה דורש מאתנו מסע מרתק של הליכה בין האפשרי לבלתי אפשרי.

מה טיבה של ההלכה כהתרחשות? מהו הידע הטמון בעשייה ההלכתית שאינו ניתן להמשגה ולכתיבה? כיצד התובנה שההלכה היא בעיקר ההתרחשות משנה לחלוטין את תחום הפילוסופיה של ההלכה?

פילוסופים של ההלכה לא עסקו עד כה בהלכה כהתרחשות, והכותבים בקובץ – חוקרים מתחומי דעת מגוונים – מנסים להתמודד עם אתגר חדש זה כשהם מביאים עמם כלים מתחום הפילוסופיה, מחשבת ישראל, פרפורמנס, קולנוע, דינמיקה קבוצתית, קוגניציה, מגדר ועוד. הללו מעצבים מחדש מרחב ושיח בפילוסופיה של ההלכה.