סוגיית הערבים והשואה היא נושא טעון ועצם הצירוף עשוי להיתפס כשערורייתי. שדה המחלוקת רווי טענות וטענות נגד קשות: צד אחד מואשם בהכחשת השואה, והשני בניצול טרגדיה אחת אגב הכחשת הטרגדיות של האחרים.

בספר פורץ הדרך שלפנינו, חוקר מדע המדינה ז'ילבר אשקר מתחקה על הנרטיבים המנוגדים הללו ובוחן את תפקידם בסכסוך הקיים במזרח התיכון. הוא מנתח את מגוון ההתייחסויות הערביות לשואה למן עלייתו של היטלר לשלטון, התייחסויות הקשורות לדעתו קשר הדוק לדינמיקה של הסכסוך הערבי–ישראלי מאז 1948. הוא ממשיך ובוחן את שלל התגובות הערביות להקמת ישראל והחורבן של פלסטין, וניתוחו מגיע עד ימינו אלה. אשקר בוחן בחינה ביקורתית את ההקשר הפוליטי וההיסטורי של התייחסויות אלו כפי שהן באות לידי ביטוי בארבע התנועות האידיאולוגיות הערביות המרכזיות – המתמערבים הליברלים, המרקסיסטים, הלאומיים, והפאן-אסלאמיסטים הראקציונרים או הפונדנמטליסטים. הוא יוצא נגד עיוותים של ההיסטוריה מתוך הצגת גישה בלתי מתפשרת כלפי אנטישמיות או הכחשת שואה. ביקורת תקפה על האחר, אשקר טוען, חייבת להיות כרוכה בביקורת עצמית.

על סמך מקורות שלא נבחנו עד כה, בכמה שפות, אשקר מציע מיפוי ייחודי של העולם הערבי, ובתוך כך הוא נוטל את עוקצה של מלחמת תעמולה בין-לאומית שהפכה אבן נגף מרכזית בדרך להבנה בין הערבים למערב.

ז'ילבר אשקר גדל בלבנון, חקר ולימד בביירות, בפריז ובברלין, ומאז 2007 משמש פרופסור בבית הספר ללימודי אסיה, אפריקה והמזרח התיכון באוניברסיטת לונדון. עם ספריו הרבים, שהתפרסמו ב-15 שפות, נמנים הספרים האלה:

The Clash of Barbarisms: The Making of the New World Disorder

The People Want: A Radical Exploration of the Arab Uprising

Morbid Symptoms: Relapse in the Arab Uprising

Perilous Power: The Middle East and U.S. Foreign Policy (עם נועם חומסקי)

הערבים והשואה ראה אור בערבית, באנגלית, בצרפתית, בגרמנית ובספרדית.