מחקר זה הוא המחקר הראשון הבוחן באופן מקיף את מקומה ומעמדה של השפה הערבית באקדמיה בישראל. נוכח מקומה של השפה הערבית במרחב הציבורי בישראל בכלל, נבדק במחקר מעמדה של השפה הערבית במרחב האקדמי. במסגרת זו נבדקה שאלת נוכחותה – או היעדרה – של הערבית הן כשפה אקדמית המשמשת שפת הרצאה בכנסים ושפת הוראה בקורסים, והן כשפה רשמית באתרי האינטרנט של המוסדות להשכלה גבוהה.

ממצאי המחקר מעידים שגם היום, שבעה עשורים מאז הקמתה של מדינת ישראל, מקומן של השפה הערבית ושל התרבות הערבית נפקד כמעט לחלוטין מהמרחב האקדמי בישראל, והערבית כמעט אינה קיימת כשפה אקדמית. אפילו במחלקות ללימודי הערבית שפת ההוראה לעתים קרובות היא עברית. משום כך אין להתפלא שהסטודנט הערבי, שלא כמו הסטודנט היהודי, חווה זרוּת במרחב האקדמי בישראל. מצב זה מסוכן מבחינה חברתית ואקדמית, בעיקר אם מביאים בחשבון את חשיבות האקדמיה ליצירת עתידה של החברה, ואת העובדה שהמרחב האקדמי הוא זירת ההשכלה העיקרית, ובפועל היחידה, שבה לומדים יהודים וערבים זה לצד זה, ולכן בכוחו לקדם שינוי חיובי נרחב ולסמן בתוך כך אופקים חדשים.

לדעת החוקרים יש להשתדל אפוא לקדם את מעמדה של השפה הערבית במרחב אקדמי משותף זה ולפעול להנכחתה ולהוראתה, שכן יחס הוגן לשפה כמוהו כיחס הוגן לדובריה. המחקר מסתיים בהמלצות כוללות וייחודיות לקידומה של השפה הערבית בישראל בכלל ובמרחב האקדמי בפרט.