עוני הוא מצב של רווחה נמוכה, והכלכלה של העוני עוסקת בהגדרת העוני ובמדידתו. כדי שהגדרת עוני זו תהפוך לכלי שימושי שבאמצעותו נוכל לשרטט את תמונת המצב של חברה מסוימת או להשוות בין מצבי עוני, נדרש הכלכלן להתייחס במישור התיאורטי והיישומי לכמה שאלות מפתח: באיזו גישה מושגית אנו מעריכים את הרווחה הכלכלית של פרט או משפחה כדי לקבוע שהם עניים ובאמצעות איזה מדד? האם נתייחס לרמת המשאבים העומדים לרשות המשפחה או להערכה הסובייקטיבית של הפרט? האם נגדיר את קו העוני במונחי הכנסה, הוצאה או צריכה של מוצרים מסוימים, או במונחי התועלת שהפרט מפיק מהם, או במונחי היכולות של הפרט לתפקד? באיזו דרך נשווה מצב רווחה של משפחות השונות זו מזו במאפייניהן? איזו רמת רווחה תיחשב בעינינו לנמוכה מאוד? כלומר באיזו נקודה נקבע את קו העוני המשמש לחלוקת החברה לעניים וללא עניים? האם נעדכן את קו העוני בהתאם להתפתחויות ברמת החיים המאפיינות את כלל החברה או בהתאם למחירים בלבד? באיזה מדד מצרפי נשתמש כדי לסכם את המידע על העניים לתמונה אחת כוללת? ולבסוף, באיזו מידה הבחירה של מדד הרווחה הכלכלית להגדרת קו העוני או הבחירה של המדד המצרפי של עוני משנה את המסקנות לגבי תמונת העוני בזמן נתון או במקום נתון ואת המסקנות מהשוואות עוני בין אנשים, בין אזורים ובין תקופות זמן?

סוגיות אלו מלמדות שתופעת העוני מורכבת ורבת פנים. הן נדונות בספרות תחת הכותרות של שתי בעיות מרכזיות: האחת מכונה "בעיית הזיהוי" (identification problem), והאחרת "בעיית המצרפיוּת" (aggregation problem). בעיית הזיהוי, בה מתמקד מאמר זה, עוסקת בכל הסוגיות הכרוכות בקביעת מי עני ומי לא עני, ואילו בעיית המצרפיות עוסקת בסוגיות הכרוכות בכימות ממדי העוני בחברה.