שוויון ההזדמנויות בחינוך עורר מאז ומתמיד דיון ציבורי ער וסוער בחברה בישראל. דיון זה חשוב וחיוני, שכן איכות החינוך ורמתו משפיעות במידה רבה על סיכוייהם של התלמידים להצליח בחיים. קיומו או היעדרו של הדיון גם מעידים על מידת לכידותה של החברה ועל מידת מחויבותה לצדק חברתי.

אסופת המאמרים פרקטיקה של הבדל בשדה החינוך בישראל: מבט מלמטה מציעה דיון בסוגיית שוויון ההזדמנויות בחינוך מבעד למגוון גישות תיאורטיות ומחקריות – כאלה שמתבוננות במציאות "מלמטה", מרמת המיקרו, ואחרות, שבוחרות להתבונן בה "מלמעלה", מרמת המקרו. כמו כן האסופה משלבת בין מתודולוגיות מחקר "כמותניות" לבין מתודולוגיות מחקר "איכותניות". מפגשים תיאורטיים אלו מציירים תמונה מורכבת ועשירה של שדה החינוך בישראל. שדה זה, כפי שמתגלה בספר שלפנינו, מתאפיין במגמות של המשכיות ושעתוק חברתי ובה בעת בשינויים מרחיקי לכת.

אחת התובנות המרכזיות העולות מהספר היא כי אי-אפשר להבין את המגמות הסותרות הללו ללא התייחסות לנקודות המבט של השחקנים השונים בשדה החינוך: מורים, תלמידים, הורים, מנהלים ואנשי מינהל. ואכן, מרבית המחקרים באסופה עוסקים בתפקידם הפעיל של שחקנים אלו ובהתמודדותם הדינמית והמתמשכת עם המציאות המורכבת ומלאת הסתירות של המעשה החינוכי. במידה רבה, העבודות המכונסות בספר מזמינות בחינה מחודשת של ארגז הכלים התיאורטי העומד לרשותם של סוציולוגים ואנתרופולוגים העוסקים בחקר אי-השוויון בחינוך. זרמי העומק החברתיים שהולכים ועולים אל פני השטח בתקופה האחרונה הן בחברה הישראלית והן בחברות אחרות ממחישים עד כמה חשוב לשמר את מרכזיותו של הדיון באי-השוויון בשדה החינוך – לבחון את הגורמים להיווצרותו ולהתוות דרכים להתמודד עמו.