מדיניות ההפרטה הנוהגת מאז שנות השמונים של המאה העשרים שינתה את פני החברה והכלכלה בישראל יותר מכל רפורמה אחרת. אין מדובר רק בסוגיה כלכלית, שכן ההפרטה קשורה קשר הדוק להשקפות עולם בדבר היחסים הרצויים בין המדינה לאזרחיה.

הספר מדיניות ההפרטה בישראל: אחריות המדינה והגבולות בין הציבורי לפרטי הוא פרי מחקר שהחל ב-2007 במרכז לצדק חברתי ודמוקרטיה ע"ש יעקב חזן במכון ון ליר בירושלים, במסגרת פרויקט בין-תחומי רחב היקף. הספר דן בתיאוריות כלכליות ופוליטיות, ונבחנים בו תחומי האחריות של המדינה, הסטת הגבולות בין הציבורי לפרטי וכלי הרגולציה המשמשים את המדינה. בספר נבחנים גם מהלכי הפרטה שננקטו בתחומים כגון תשתיות, חינוך, בריאות, פנסיה, כוח אדם ועוד. למאמרים המכונסים בו מסגרת אנליטית אחת, והיא מעידה שהתחומים הנדונים אינם עומדים לעצמם אלא יש להם מכנה משותף המצביע על טיבה של מדיניות ההפרטה בישראל.

הספר אינו מבקש לטעון שכל הפרטה היא בהכרח שלילית, אולם הוא מתנגד להנחה הרווחת שכל הפרטה היא חיובית. לפי גישה זו, נקודת המוצא הרצויה לדיון בהפרטה היא שנטל ההוכחה הוא על אלה המבקשים להסיט את הגבולות שבין הציבורי לפרטי.