מסה זו מגיבה למסתה של לוס איריגארי "והאחת אינה משה ללא האחרת". במסגרת זו, הטענות שמציגה איריגארי ביחס לקשר שבין הבת לאם וביחס לתפקידים שקשר זה ממלא בחִברות של נשים נבחנות באמצעות נרטיב אוטו-אתנוגרפי הממוקם בהקשר עכשווי וישראלי. המסה מראה כי ההסללה של האם את הבת לתפקיד נשי, הטרונורמטיבי ואימהי, כזה הדורש ריקון עצמי ואיון, עלולה להשתבש בהקשרים שוליים, אתניים ומעמדיים המקשים על הבת לייחס את התפקיד הנלמד לגורל מגדרי. במקרים אלו, במקום להחליף את דמות האם בדמות גברית של אב או בעל, עשויה הבת להמירה בדמות נשית ממעמד אחר, וכך, שלא במתכוון, להותיר פוטנציאל להתפתחות של אחווה נשית ואף של תודעה עצמית שתאפשר בחינה מחדש של התפקיד המיני שהיא אמורה לשעתק.