בתרגום מסה של סילביה פדריצ׳י, מההוגות המרקסיסטיות־פמיניסטיות החשובות בזמננו, שבה היא מציגה את הפוליטיקה של נחלת הכלל (commons), שעמדה גם בבסיס דוקומנטה חמש־עשרה. בעולם מחולק עד דק ומופרט עד זרא, פדריצ׳י מראה כי התביעה לכילול (commoning) – השבת משאבים, אתרים, זכויות ואופני פעולה מרשות הפרט אל רשות הכלל – הפכה לאסטרטגיית פעולה בולטת של השמאל הסוציאליסטי ברחבי העולם. היא מתארת את תחום החלוּת של נחלוֹת הכלל, מן המים והאדמה, דרך זכויות חברתיות וּוירטואליות ועד לצורות חִברות והתאגדות, ואת המשלבים השונים של המאבק עליהן בתוככי העולם הקפיטליסטי (טיפוחן של גינות ציבוריות, למשל) ובנתיבי ההתנגדות לו או המילוט ממנו (למשל במאבקן של תנועות אקטיביסטיות אנטי־קפיטליסטיות או ביצירתם של מחוזות אוטונומיים שיתופיים). פדריצ׳י מראה כיצד שאלת נחלות הכלל אחוזה מלכתחילה בעניין הפמיניסטי: עבודת שעתוק החיים (זה התרגום שאנו מציעים למושג reproduction בלקסיקון המרקסיסטי־פמיניסטי שלה) – שעליה מופקדות לרוב נשים והיא הבסיס לאפלייתן ולניצולן, מכיוון שאינה נכללת בתחומיה של העבודה השכירה בכלכלה הקפיטליסטית – יכולה להיות פתח למתווה חברתי אחר שבו הקולקטיביזציה של עבודת הרבייה, ההזנה, הגידול והחינוך תוביל לכילול של העבודה החברתית בכלל.