מאמר זה טוען שגרסתו הערבית של המחזה האי מאת אתול פיוגארד, ג'ון קאני ווינסטון נטשונה, בבימויו של עמית גזית לתיאטרון העירוני חיפה ב־1983, אינה מתרגמת בדיוק את המקור הדרום־אפריקאי (אם כי אין מחלוקת על כך שהסופר, המתרגם והאינטלקטואל אנטון שמאס אכן העביר את הטקסט לערבית ולעברית), אלא מצטטת אותו במרחק מכונן מדרום אפריקה. באמצעות טרנספוזיציה של המחזה לערבית ובאמצעות שימוש בליהוק לא מסורתי, ההפקה של גזית מכבירה משקל נוסף על המטען המטא־תיאורטי של המקור ומציתה שיח שמתמקד בפוליטיקה הישראלית במקום בזו הדרום־אפריקאית. הגרסה הערבית של האי לא הייתה מנותקת כליל מהפקות קודמות – בעברית – של מחזות שפיוגארד כתב לבדו או עם אחרים, שהתייצבו (לפחות לכאורה) לצד המאבק העולמי באפרטהייד; אבל גרסה זו שימשה מעין תחנת ממסר מכרעת עבור השיג והשיח התרבותי סביב זהויות שחורות ופלסטיניות במרחב הציבורי הישראלי באמצע שנות השמונים.
