נושא הדחיקה והעקירה מהעיר מקבל בשנים האחרונות נראות גוברת במדעי החברה והרוח. זו התפתחות מבורכת, אולם המחקר בתחום נשלט בעיקר בידי גישה ביקורתית קלאסית שעיקרה בהיגיון המנשל של הקפיטליזם ובתהליך הג'נטריפיקציה הנלווה אליו, בעיקר בערי ה"צפונמערב" הגלובלי. המאמר טוען כי הדחיקה והעקירה מהעיר, הגוברות בערי העולם, הפכו לתופעות מבניות שממסגרות את האזרחות העירונית העכשווית, וכי הן נובעות משילוב של מגוון הגיונות מבניים – חומריים, פוליטיים וחוקיים – ולא רק מכוחות השוק הקפיטליסטי. במאמר מודגש הצורך לאמץ גישות "דרומזרחיות", קרי כאלה המתמקדות בדינמיקות עירוניות שאופייניות לחברות לא-מערביות, מה שכונה בעבר "הפריפריה הגלובלית" או "העולם השלישי". המבט הזה מהפריפריה מדגיש את חשיבות האינטראקציה בין תכנון עירוני, היבטי זהות, מגדר, קולוניאליזם ולאומיות, וקפיטליזם (מקומי וגלובלי). אינטראקציה כזאת יוצרת סוגים חדשים של מרחבים אפורים ובהם מצבים שאנו מכנים דְחיקוּת ועֲקירוּת עירונית (urban displaceability), שהם חלק אינטגרלי מחוויית החיים בעיר. המאמר ממפה את מצבי הדחיקה והדחיקוּת הנוצרים במשטרים עירוניים בעידן הנוכחי. לטענתנו, דחיקה ועקירה מהעיר אינן רק אירועי מדיניות או תוצר של מאבקים אורבניים, אלא מצבים מבניים המהווים תשתית לאזרחות עירונית בעיר העכשווית. ניתוח זה מאפשר לנו להבחין בחזרתם של יחסים (ניאו-)קולוניאליים אל ליבה של העיר העכשווית, ולעמוד על חשיבות הדרום והמזרח הגלובליים כנקודות מבט אמפיריות ואתיות לניתוח ביקורתי של החברה העירונית ולהנעת התהליך לתיקונה.