לאטור, שהלך השנה לעולמו, עסק רבות בשני העשורים האחרונים ב״גאיה״ – מין גלגול נוסף של תיאוריית הרשת המורכבת מסוֹכנים אנושיים ולא־אנושיים, המזוהה איתו; ואילו לנטון היה תלמידו של ג׳יימס לאבלוק, המזוהה עם השערת גאיה שלפיה כדור הארץ הוא מערכת כוללת ומתהווה שמתרחשת בה אבולוציה הדדית של אורגניזמים וסביבותיהם. כשם שהשערת גאיה כופרת בחלוקות הדיסציפלינריות של מדעי כדור הארץ, המאמר הוא ניסיון לשלב בין המדעים הפלנטריים למדעי האדם ולשאול על היחסים בין עולם הטבע לעולם הפוליטי, בלי להיענות לחלוקות המוכרות בין הטבעי למלאכותי או בין הכורח לחופש. לאטור ולנטון מתווכחים עם כמה מההנחות השכיחות לגבי גאיה: שהיא אורגניזם שלם, שהיא אחדותית ולכידה, שיש לה חוקים קבועים, כיווניות ותכליתיות, כלומר שיש להבינה מתוך מושגי הטבע המוכרים. תחת זאת הם מראים כיצד גאיה מאפשרת להרחיב את חלותו של התחום הפוליטי, ממלכת החירות, לכדי אקולוגיה של הטבע שבה פועלים סוכני חיים מסוגים שונים.